"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם א-לֹהָיו" (ויקרא כא,יז)
בפרשתנו הקב"ה אוסר על כהן בעל מום לעבוד במקדש ולהקריב קרבנות. המומים הם גופנים לדוגמה, שבר יד או ברגל או עיוור וכו'
השאלה שברצוני לדון מדוע אסור לכהן בעל מום לעבוד במקדש? והאם כשיבנה המקדש במהרה בימינו, יחול איסור זה?
תשובה: עבודת המקדש ובעיקר עבודת הקרבנות דורשת שלמות. מפני שחלק מהקרבת הקרבנות באה לתקן את החטא של האדם. התיקון של החטא בא ע"י שני דברים א. הקרבת קורבן שאין בו מום כלומר הקורבן צריך להיות שלם. ב. הכוהן המקריב צריך להיות שלם בגופו ללא מום. המסקנה שעולה משני דברים אלה, שעל מנת לתקן את החטא, דרושה שלמות של שני הדברים האלה. שלמות זו מתקנת את מה שהחטא חיסר. לכן בימינו גם הכוהנים צריכים להיות ללא מום בעת הקרבת הקרבנות.
אנו צריכים ללמוד מפרשה זו, שאנו מוגבלים ואנחנו צריכים לדעת שאנו לא יכולים לעשות כל דבר שאנו רוצים לעשות. אתן דוגמה, ברצוני להיות מורה. אך מגבלתי היא בדיבור. לעניות דעתי, אסור לי לעמוד בפני כיתה ולמסור לה שיעור רק ע"י דיבור. אולם אני יכול למסור שיעור בדרכים שונות כגון, בכתיבה, מצגת, לתת למחשב לדבר את השיעור, לקחת מתורגמן, הכרות מוקדמת עם הכיתה ועוד.
ברצוני לברך כל אחד מאיתנו שנכיר ביכולות ובאי-יכולות שלו ושנדע מה מותר או אסור לנו לעשות ושנשכיל למצוא דרך אחרת לבצע אותה משימה שאנו חפצים בה.
שבת שלום
שאול ענבר