משה מוכיח את ישראל, בפרשתנו.
ראשית משה מעיד את ישראל בפני שמים וארץ.
עדות זו הייתה בפניהם, שישראל לא יאמרו העדים אינם קיימים כבר.
אחר משה משבח את ה', שישראל שיכירו וידעו, את מעשה ה' אשר העניק להם.
אחר אמירות אלו, משה מוכיח את ישראל שאינם עושים כרצון ה'.
השאלה היאך ישראל עושים מעשים נגד ה', אחרי מתנות ה'?
תשובה לשאלה זו, אענה דרך מה שעובר עלי.
נולדתי בשדה אליהו, המקום הכי טוב.
להורים ולמשפחה המעניקה לי את כל אשר ביכולתה
אני נפגש ומתחבר עם אנשים שעוזרים ותומכים בי, בכל אשר אחפוץ.
השגיי כבירים ביחס למוגבלותי.
לומד בבית ספר רגיל, בגרות, ישיבה, רבנות, מחבר שו"ת העוסק בשאלות למוגבלים וכו'.
מדוע אני מקטר וסובל כל כך ולמה אני לא רואה ומתרומם למעלה, מכל השגיי?
שלוש תשובות לשאלה זו.
א. כוח ההרגל – התרגלתי וכל אדם מורגל לקבל "מתנות" ואינו חושב על "נותן המתנה". ככתוב (דברים לב,טו), "וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט וכו'". פשט הפסוק הוא, כאשר הכל או הרוב טוב או בסדר, שוכחים את מקור "הטוב". (מקור "הטוב" אצלי זה ה').
ב. שכחה – אני וכל אדם שוכח דברים, אירועים בעבר, בין טובים, בין לא טובים. כאשר האדם שוכח את "הטוב", אדם זה יכול להיכנס למצב לא חיובי ולהתדרדר למקומות אשר לא חפץ, ככתוב (דברים לב,טז), "יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ". בפסוק הקודם אמרנו שמרוב "טוב", שוכחים את מקור "הטוב". הפסוק עתה ממשיך ואומר, כאשר שוכחים את הטוב (הכוונה להקב"ה). עקב כך, הולכים לע"ז. כך קורה אצלי, כאשר אני שוכח את ההישגים שלי, אני מתדרדר למקומות שאיני רוצה בהם
ג. בעלות על העולם – אני ואולי אנשים נוספים מרגישים לעתים בעלות על העולם ושוכחים שאנו לא בעלים של העולם, אנו רק עוד אנשים נוספים בעולם. אנו רואים בעלות כזו בפרשתנו. כתוב (דברים לב,יד-טו), "חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־ עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר: וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ". ניתן לפרש, אחר שלישראל יש את כל השפע הזה, כגון: חמאת בקר, חלב וכו'. ישראל מרגישים בעלים על העולם ומפני כך, הם נוטשים את ה'. לעיתים אני מרגיש שמרוב היכולות שלי, שאני מצליח יותר ב"ה מהיכולות שלי ובעת קושי שלי, אני מתייאש ולא רוצה לעשות דבר.
שלושת התשובות לא באות לומר, שצריך לשבת בטלים ממלאכה. התשובות אומרות שאדם צריך לדעת את מקומו ולהודות על היש ולהסתפק ביש שיש לו.
שנזכה בע"ה לעשות הרבה דברים ולהודות עליהם ולהסתפק בעשייתנו.
נקודה לדיון: האם אתם מתאכזבים כאשר אתם לא מצליחים לעשות דבר ומודים על עשייתכם בעבר? תנו דוגמה.
שבת שלום
שאול ענברי