שלמה המלך בפרק זה, אומר שכל מעשה ותענוגות אדם, הם הבל.
אביא שתי דוגמאות לחשיבה זו.
כתוב (קוהלת ב,ב), "לִשְׂח֖וֹק אָמַ֣רְתִּי מְהוֹלָ֑ל וּלְשִׂמְחָ֖ה מַה־זֹּ֥ה עֹשָֽׂה". ניתן להבין פסוק זה, שכאשר הצחוק אינו טהור\אמיתי, דבר זה מביא את האדם לשכרון חושים, כגון: בלבול או שיגעון (המילה מהולל בתנ"ך, משמעותה לעתים בלבול או שיגעון, כתוב (שמואל א פכ"א פס' יד), "וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם ויתו וַיְתָיו֙ עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ". נסכם בקצרה את המעשה שהפסוק טומן בתוכו, דוד המלך ברח מפני שאול, כיוון ששאול רצה להרוג את דוד. בעקבות הרצון של שאול, דוד ברח לאכיש מלך גת, שהיה מאויביו של שאול. הם מזהים את דוד ורוצים להורגו כנקמה על הורגו את גולית. ברגע זה, דוד עושה את עצמו משוגע (מהולל) ומשוחרר עקב כך.פירוש זה מסביר מדוע המילה מהולל פרושה שיגעון. מפני כך, אפשר להבין שכוונתו של שלמה, שכאשר הצחוק אינו ברוח התורה, אין זו שמחה.
כתוב (קוהלת ב,ד-ו), "הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים: עָשִׂ֣יתִי לִ֔י גַּנּ֖וֹת וּפַרְדֵּסִ֑ים וְנָטַ֥עְתִּי בָהֶ֖ם עֵ֥ץ כָּל־פֶּֽרִי: עָשִׂ֥יתִי לִ֖י בְּרֵכ֣וֹת מָ֑יִם לְהַשְׁק֣וֹת מֵהֶ֔ם יַ֖עַר צוֹמֵ֥חַ עֵצִֽים". פסוקים אלה, משבחים את מעשה האדם. אך בסוף פסוקים אלה, חוזר קוהלת לומר (ב, יא), "וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכָל־מַעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶׁעָמַ֣לְתִּי לַעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֙בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ. קוהלת חוזר על מוטיבו בספר זה, שהכל הבל ואין יתרון תחת השמש.
ברצוני לשאול שאלה מתבקשת, האם שלמה המלך רצה לדכא אותנו?
אחר מספר אמירות, מעין אלה. שלמה המלך בסוף פרק זה אומר (ב,כו) אומר, "כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱס֣וֹף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ". אבאר דברים אלה, ה' העניק לנו הכל. חכמה, דעת, שמחה וכו' אפ' מתנות אלה, ה' יכול ליטול ממנו ולכן מתנות אלה הן לא שלנו ממש. כך שהן הבל ורעות רוח.
לדעתי שלמה המלך אומר כאן, שאנו צריכים לדעת ולהכיר, שאין אף מעשה ותענוג בחיינו, שהוא שלנו בלעדית. אלא, אנו שותפים עם הקב"ה בכל עשייה ועונג שמתרחש בחיינו.
מסקנה זו, נותנת לי כוח, מפני שאני מבין שאני שותף בקיום העולם וכל העובר עלי, הוא גם החלטה של בורא עולם. אם כך, עלי לקבל באהבה ורצון את המתנות שאני שותף אליהם.
שנזכה בע"ה לדעת לקבל באהבה ורצון מתנות.
נקודה לדיון: כיצד אתם מקבלים דברים שקורים לכם, שלא ברצונכם? תיתנו דוגמה.
שבת שלום וחג שמח
שאול ענברי