פרשתנו עוסקת במחלוקת קרח ועדתו על כהונת משה ואהרון, כולנו מכירים את הפרשה.
ברצוני לדון, בשאלה מה כל כך נורא שאדם חפץ לשלוט במקום אדם אחר?
רש"י מסביר את טענתם של קרח ועדתו למחלוקת זו.
לשונו של רש"י (במדבר פט"ז פס' א), "מדוע תתנשאו – אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), כל העדה שמעו".
הסברו של רש"י, שטענתם שמשה מנהיגם של ישראל ואהרון כהנים של ישראל, מדוע אתם (משה ואהרון) לקחתם את שתי ההנהגות הבכירות.
תשובתו של משה לטענתם, משה מורה לישראל להיפרד מקרח ועדתו, לשם פציית האדמה ובליעיתם באדמה וכך ישראל ידעו שמנוים היה ביד ה' ולא לפי רצונם, כמו שהפסוק (פט"ז פס' כח) אומר, "וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְקֹוָ֣ק שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי".
תשובה נוספת, היא תשובה התנהגותית.
המשנה באבות (פ"ד,מג"ד) אומרת, "רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".
מסבירים משנה זו, שקרח ועדתו נהגו הקנאה והתאווה ובכך נענשו.
בנוסף, האבן עזרא (פט"ז פס' כח) אומר, "לעשות את כל המעשים – להחליף הבכורים בלוים. ודע, כי דבר גדול היה ומכעיס לאשר איננו מאמין להסיר הבכורים מכהונתם".
כך גם הרמח"ל מסילת ישרים (פי"א בפרטי מידת הנקיות):"הקנאה גם היא אינה אלא חסרון ידיעה וסכלות, כי אין המקנא מרוויח כלום לעצמו וגם לא מפסיד למי שהוא מתקנא בו".
אפשר להבין את דברי הרמח"ל גם בהקשר למעשה קרח.
מסקנה חשובה אני למד לחיי מפרשה זו, שאני צריך לדעת את מקומי בכל עת ועת, לא להקטין ולא להגדיל את עצמי בעיני.
אמירה זו, אין אומרת לי שאסור לי לשנות את תכניותיו בהתאם לרצונות, אלא היא אומרת לי, תשנה כפי היכולות שלי.
שנזכה בע"ה לתכנן ולעשות את כל מעשינו ע"פ יכולתנו ולדעת תמיד את מקומנו.
נקודה לדיון: האם אתם יודעים מקומכם? תנו דוגמאות לכאן ולכאן.
שבת שלום
שאול ענברי