בראשית, הקב"ה מתחיל לברוא את עולמו.
הקב"ה מתחיל מאפס, מתהו ובוהו.
המובן של התחלה זו, שהקב"ה ברא בריאה יש מאין.
יש להבין הבנה זו, שהיא מהותית להמשך העולם.
הקב"ה הכל יכול.
מפני כך, א-להים בורא עולם מאפס, מכלום.
א-להים בורא, שמים וארץ, אור וחושך, ים יבשה וכך ברא את כל הכתוב בפרק א וביום השישי, ברא זכר ונקבה.
בעת הזו, תפקידם של הזכר והנקבה לפרות ולרבות
עתה מתחילה חובת האנושות ליצור ולפעול, לעבוד ולשמור על עולמו של ה' יתברך.
נקודה זו חשובה להבנה.
משמעותה העמוקה לענ"ד, שאנחנו בני האדם מצווים ומחויבים לקחת את הבריאה שא-להים ברא לנו ליצור ולעבוד איתה ולקדם את העולם.
כאשר נבין נקודה זו, נבין שאין אנו נדרשים לברוא בריאה חדשה, כלומר, לברוא יש מאין, אלא אנו נדרשים רק מה שביכולתנו ובאפשרותינו ליצור, הדרישה היא ליצור יש מיש.
המובן ליצור, לקחת דברים הקיימים בעולם וליצור יצירה חדשה.
במה דברים אמורים.
אתן דוגמה ממני.
המגבלות שלי, הן דבר מותנה ואין ביכולתי ובאפשרותי לשנותן ולכן אכנה אותן בריאה יש מאין.
אולם ביכולתי ליצור ולעשות הרבה דברים ולכן אכנה יצירה ועשייה זו, יצירה יש מיש.
היות וביכולתי ליצור, אני מחויב ומצווה ליצור, כפי שה' חייב וצווה את בני האדם.
שנזכה בע"ה ליצור ולקדם את עולמו של הקב"ה.
נקודה לדיון: כיצד אתם יוצרים בחייכם? תנו דוגמה אחת.
שבת שלום
שאול ענברי