בסוף פרשת מסעי נמצאת פרשת ערי מקלט.
ערי מקלט נועדו לקלוט אדם שרצח בשוגג.
כיאות למרכז שיקום טוב, יש מספר מטרות וכך גם לערי מקלט ישנן מספר מטרות.
נפרט חלק מהמטרות שבערי המקלט.
הגנה על הרוצח בפני גואל הדם.
כפרה לרוצח. למרות שהרצח נעשה בשוגג, עדיין הרוצח צריך כפרה על מעשיו ועצם שהייתו בעיר מקלט, זו כפרתו. לדעתי ישיבתו שם, נותנת לו פסק זמן משגרת חייו ויכולת להתבונן ולכפר על מעשיו.
רצח מטמא את הארץ. כתוב בסוף פרשה זו (במדבר לה,לג-לד), "וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בָּ֔הּ כִּ֣י הַדָּ֔ם ה֥וּא יַחֲנִ֖יף אֶת־הָאָ֑רֶץ וְלָאָ֣רֶץ לֹֽא־יְכֻפַּ֗ר לַדָּם֙ אֲשֶׁ֣ר שֻׁפַּךְ־בָּ֔הּ כִּי־אִ֖ם בְּדַ֥ם שֹׁפְכֽוֹ: וְלֹ֧א תְטַמֵּ֣א אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יֹשְׁבִ֣ים בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֣ן בְּתוֹכָ֑הּ כִּ֚י אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק שֹׁכֵ֕ן בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל. רואים מפסוקים אלה שרצח מטמא את הארץ. לפי חלק מהמפרשים מטרת הישיבה בערים הללו, היא כפרה על טומאה זו.
אולם מטרה נוספת ישנה בערים אלו והיא לשקם את האדם אשר נכשל ברצח בשגגה.
שיקום זה מגיע לאדם אחר שעבר חוויה קשה ביותר של רצח ללא כוונה ובטעות.
הבה נתבונן בחלק מכלי השיקום שמציע לנו "מרכז" זה.
ניתוק האדם ממשפחתו ומסביבתו ומשגרת חייו, נותנת לאדם זמן להתבוננות פנימית ולחשבון נפש מעמיק על מעשיו. ספר החינוך ( מצווה תי בשורשי המצווה) כותב כך, "מכיון שבאת תקלה גדולה כזו על ידו, שיצטער עליה צער גלות ששקול כמעט כצער מיתה שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו".
תכנית שיקום – ערי מקלט הן חלק מערי הלוים. בערים אלו הלוים הורו תורה והלכה ועבודת ה'. מפני כך הרוצח אינו נשלח למקום סתם, אלא למקום שיש בו תועלת.
המשך חייו – (מכות י,א), "א"ר יוחנן: הרב שגלה – מגלין ישיבתו עמו". רואים מגמרא זו, שחלק משיקומו של האדם, זה שיהיה עסוק בעיסוקו הקבוע.
הרש"ר הידש (במדבר לה,יא) כותב, "הגליית הרוצח בשגגה לעיר המקלט, היא, כביכול, לידה שניה המוסיפה הגבלות: מכאן ואילך עיר המקלט תהיה כל עולמו של מי שהוגלה אליה". הרש"ר הירש אומר שהאדם שרצח צריך להתמקד בשיקומו בעת שהייתו בעיר המקלט.
ברצוני לומר שכל כלי השיקום ותוכניות השיקום אינם יועילו אם האדם לא ירצה ולא יעשה מאמצים גדולים להשתקם בעצמו. אני טוען שלעיתים אין צריך לשהות במרכז שיקום, אלא אפשר לעשות שיקום עצמי גם בסביבת המגורים. לדעתי, אף במרכז השיקום האדם צריך ליזום פעילות ותכניות לקדם את עצמו.
תקופה ארוכה שאני עוסק בשיקום עצמי וגם בעזרת החברה שתומכת בכל הזמן הזה (תודה לכל התומכים) וברצוני לספר, כאשר גרתי במעון (הוסטל) בית קסלר שבקריית חיים, יצאתי כל יום לכולל שבקריית שמואל ולשיעורים בחיפה ואני בטוח שיציאות אלה תרמו לשיקומי.
שנזכה בע"ה להשתקם כאשר אנו מרגישים צורך להשתקם.
נקודה לדיון: כאשר יש לכם בעיה ואתם פותרים אותה, האם אתם מרגישים שעברתם תהליך של שיקום? ספרו על דוגמה כזו.
שבת שלום
שאול ענברי