"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ" (דברים כח,טו)
משה בסוף ימיו מודיע לעם ברכות וקללות. הברכות יתקיימו כאשר העם ישמור ויקיים את מצוות ה' והקללות יתקיימו כאשר העם לא ישמור ולא יקיים את מצוות ה'. ראוי לציין, שמשה אומר יותר קללות מברכות.
אני מתבונן ברשימת הברכות והקללות ושואל מדוע משה מודיע לעם קללות בכלל ולמה הן רבות כל כך?
מעשה שהיה בעיירה קטנה ברכתה. הרב בברכתה ניגש אחר תפילת נעילה לבמה והתחיל לדבר. הכל הרימו גבה ונאנחו ואמרו, "מה לנו עכשיו דבריו של הרב" וכל זה היה בשקט חרישי, על מנת לא לפגוע ברבם. הרב לא היסס בשל הרעב המציק וקרא את כל הברכות והקללות שבספר דברים. הקריאה הייתה בנחת ובהתאמה מדויקת. בסוף הקריאה הרב רק ברך את הקהל בגמר טוב וירד מהבמה. הכל הלכו לבתיהם ששים ושמחים כביו"ט מתוך השתוממות גדולה על מעשה רבם. לימים במהלכה של שנה זו, כאשר אחד או אחת מבני קהילת ברכתה רצה לחטוא ולעבור את דבר ה'. נזכר במעשה "המשוגע" של הרב אחר תפילת נעילה וכך אף אחד מבני הקהילה לא חטא והקללות נהפכו לברכות. בסיום השנה הבינו הכל לא רק את מעשה הרב, אלא גם מדוע משה אמר לעם קללות ולמה הן רבות כל כך. הסיבה לכך הם אמרו, שלא נבוא לידי חטא ושנזכור שלכל חטא ישנה קללה שיכולה להפוך לברכה.
תפילה שהקללות לא יהיו קללות
לא-ל התפילות ואדון הרחמים.
אתה הורית לנו מצוות וכן הודעת לנו ברכות וקללות.
אנא הזכר בעת אי קיום מצוות את הקללות.
בזכות כך לא נחטא לך ונזכה לברכותיך.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר