פרשת וזאת הברכה: יסוד האמונה הוא המפגש הראשון עם הבורא
"ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אש דת למו" (דברים לג,ב)
אנחנו מסיימים בפרשה זו. משה רבנו מברך את שבטי ישראל ואחר כך עולה להר נבו ונאסף לעמיו, בכך עוסקת פרשה זו. אך בטרם שמשה ניגש לברך את שבטי ישראל, משה פותח בשבח הקב"ה כפי שמצוטט בפסוק למעלה, כיאות לנואם טוב.
ברצוני לעסוק כאן בשאלה, מדוע משה פותח דווקא בשבח הקב"ה מהר סיני ולא מבריאת העולם? הרי בריאת העולם הוא המעשה הראשון של הקב"ה בעולמנו ואינו פחות מהתגלותו של הקב"ה על הר סיני וכן היו מספר אירועים נוספים שמשה היה יכול לשבח בהם את הקב"ה.
אמונה בהקב"ה בנויה על מפגש משמעותי או על אירוע משמעותי שהתרחש בין האדם לבוראו. הנקודה המשמעותית הזו, היא היסוד של האדם לאמונתו בבוראו. כל מה שבא אחרי נקודה זו, הוא הגדלת וחיזוקים לאמונה בלבד. אין לזלזל בהגדלה ובחיזוקים. בלעדיהם אי-אפשר להמשיך ולהאמין. אך נראה לי שיש חשיבות לדעת ולזכור את נקודת היסוד של אמונתנו. למה הדבר דומה, לאדם החוזר בתשובה. לחזור בתשובה ישנה נקודה שהוא מחליט לחזור בתשובה ואחר נקודה זו, כל מה שמתרחש לאדם זה, זה התרחשויות בעקבות הנקודה שבה החליט לחזור בתשובה. מפני סיבה זו, משה פותח דווקא בשבח הקב"ה מהר סיני ולא מבריאת העולם. המפגש של משה עם הקב"ה בהר סיני, היה כל כך משמעותי למשה ולעם ישראל. לכן משה פתח כך.
ברצוני לברך אותנו בסיומה של התורה ובפתיחת שנה חדשה, שנזכור ושנדע להשתמש ביסוד של אמונתנו ולהמשיך מיסוד זה לגדול בתורה ובחיינו.
תפילה לבקשה לזכור תמיד את יסוד אמונתנו
אבינו שבשמיים ובארץ.
אנו בניך החפצים בך תמיד.
טרודים בעצמנו ושוכחים אותך.
אנא אבא שבשמיים ובארץ שלח לנו אור והזכר את נקודת היסוד של אמונתנו.
בזכות הארה ותזכורת זו, אנו נזכור ונעבדך ונגדיל שמך בעולם תמיד.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום וחג שמח ושנה טובה
שאול ענבר