בפרשתנו כתובה פרשת מי מריבה.
אנו מכירים פרשה זו וברצוני לשאול מה חטאם הגדול של משה ואהרון, בפרשה זו?
אך טרם נענה לשאלה זו, עלינו לשאול, מדוע שניהם חטאו?
אחת התשובות לשאלה זו, שאהרון היה אחראי במידה שווה למשה להוציא מים מהסלע.
עתה אפשר לענות על השאלה הראשונה, ברצוני להביא את תשובתו של הרמב"ם.
הרמב"ם (שמונה פרקים פרק ד) כותב, "כבר אמר אליו השם יתברך: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" (במדבר כ, יב). "על אשר מריתם את פי למי מריבה" (שם כד). "על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל" (דברים לב, נא). וחטאו, ע"ה, הוא: שנטה לצד אחד מן הקצוות ממעלת המידות, והיא: הסבלנות. כאשר נטה לצד הרגזנות באומרו: "שמעו נא המורים" (במדבר כ, י), דקדק עליו השם יתברך: שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס".
הרמב"ם עונה, חטאם היה שהם כעסו על ישראל ולא היו סבלנים כלפיהם.
עתה ברצוני לעסוק בשאלה, האם אפשר לרכוש את מידת הסבלנות?
אסביר, מידת הסבלנות או כל מידה אחרת או מחשבה, תחושה, רגש וכו', אלו תכונות ואילו האדם (אנחנו) עשויים גוף שלכאורה הוא דומם.
השאלה שעולה בראשי, היאך הגוף הדומם יכול להכניס לתוכו תכונות שהן של הנפש ושל הנשמה?
תשובה, אנחנו לא רק גוף כמו שכתוב (קהלת ג,יט), "מותר האדם מן הבהמה אין …".
מדרש קהלת על הפסוק דורש (קהלת רבה), "כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה לא כשם שמקרה אדם כך מקרה הבהמה, אמר הקדוש ברוך הוא לא כשם שגזרתי ואמרתי על האדם (ויקרא י"ב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו, לא כך גזרתי על הבהמה שנאמר (שם /ויקרא/ כ"ב) ומיום השמיני והלאה וגו' ".
מדרש זה מראה שלנו בני האדם יש יתרון על הבהמות והחיות.
בנוסף, ידועה החלוקה לדומם, צומח, חי ומדבר.
"המדבר", זה בני האדם (אנחנו).
היתרון שלנו על הבריאה כולה, שיש לנו נפש ונשמה.
מפני כך, אנו חייבים להפנים את התכונות אשר ביכולתנו לרכוש.
נראה לי שהידיעה שיש לנו יתרון, היא המפתח לרכוש תכונות אלה.
עבורי ידיעה זו, פותחת לי פתח לעמול על מידת הסבלנות, שאני כה זקוק לה בתקופה זו.
שאזכה בע"ה לקנות מידה זו ומידות אחרות וכן שכל אחד ואחת יזכו בע"ה לעבוד לרכוש את המידה הראויה לה ולו.
נקודה לדיון: מה השלב הראשון שלכם לרכוש תכונה? ספרו על תכונה שרכשתם ודרך רכישתה.
שבת שלום
שאול ענברי