פרשתנו מתחילה במותה של שרה אמנו.
אחר ששרה נפטרה. אברהם אבינו בוכה ומספיד את שרה.
בכייה זו והספד זה, מראים הרגש אצל אברהם.
אחר כן, אברהם קונה אחוזת קבר וקובר את אשתו.
אך בכל קנייה וקבורה אלו, אברהם לא מראה כל רגש.
משימות אלו יכולות לעורר רגש רב ואף יכולות להידחות ע"י המקורב לנפטר\ת.
הפרשה הבאה, בחירת אשה ליצחק אבינו.
פרשה זו מוכרת לכולנו.
אבליט שתי נקודות בפרשה זו.
רבקה יורדת לבאר שוב ושוב עד שהעבד והגמלים גומרים לשתות.
אחר כן, רבקה רצה לביתה ומודיע על בואו של העבד.
פעולותיה של רבקה מתבצעות, ללא כל הבעת רגש.
מפעולות אלה, היינו יכולים לראות ולשמוע רגשות שונים של אי-רצון לבצע משימות אלה, הבעת קושי\עייפות, חוסר אכפתיות וכו'.
מפרשות אלה רואים שכאשר יש מטרה, חותרים ומבצעים את המטרה ללא כל הבעת רגש.
לעומת פרשות אלה של אי-הבעת רגש, רואים בפרשת גירוש ישמעאל, שמעשה זה, רע בעיני אברהם וזה הבעת רגש.
לכאורה פרשת גירוש ישמעאל סותרת את שתי הפרשות בפרשתנו.
בפרשת גירוש ישמעאל, הדבר הרע בעיני אברהם, שישמעאל יצא לתרבות רעה ולא נשאר בתרבות של בית אברהם, הגירוש בעצמו, אינו רע בעיני אברהם.
מפרשות אלה, אני לומד שכאשר שיש מעשה לעשות, צריך לעשותו ולהגיע למטרה ולא להפעיל את מערכות הרגש שיכולות לעכב את עשיית המעשה או לאי-עשיית המעשה.
לימוד זה, נותן לי תובנה שאסור לי להכניס רגשות שליליים לתוך המעשים שלי, מפני שכאשר הרגשות שלי מתערבות לתוך המעשים שלי, המעשים אינם נעשים כלל או הם נעשים לא בשלמות.
אתן דוגמה.
כשאני כותב במחשב ואני מתרגז בעת הכתיבה אני מתרגז לא על שקשה לי לכתוב, אלא על נושא אחר, מצב זה, מאט את הכתיבה שלי וגורם לי ליותר כעס.
שנזכה בע"ה לעשות רק מעשים ולהגיע למטרה ולא להפעיל את הרגשות השליליים שלנו.
נקודה לדיון: האם אתם מכניסים רגשות שליליים לתוך מעשיכם ומה קורה במצב זה?
שבת שלום
שאול ענברי