"ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (דברים לא,ג)
פרשתנו מתחילה בדבריו האחרונים של משה רבנו. משה אומר לבני ישראל, שהוא מסתלק לבית עולמו בעוד זמן מועט. עיקר דברי משה, לעבוד את ה', מפני שה' יהיה אתנו בכל מלחמותינו.
מדוע משה אומר בעת הזו את הדברים האלו?
בני ישראל שהו עם משה במשך ארבעים שנה במדבר ומשה היה להם אב רוחני, אשר בלעדיו הם לא האמינו בהקב"ה. אנו צריכים להיזכר בחטא העגל כדי להבין את חששו הגדול של משה מהדבר הזה. כזכור, משה מאחר לרדת מהר סיני והעם פונה לאהרון לעשות להם עגל זהב. הסיבה לבקשה זו, בני ישראל אומרים שהם לא יודעים היכן משה. מסיבה זו אנו לומדים שבני ישראל לא האמינו בהקב"ה אלא רק במשה. לכן גם עתה משה מפחד שבני ישראל יעזבו את ה', אחר הסתלקותו. עקב כך, משה אומר את הדברים האלה.
ברצוני לנסות להציע הצעה מניסיוני האישי כיצד לא לנטוש את דרך ה'.
נקודת המוצא שלי שהקב"ה קיים. ללא נקודת מוצא זו, אין לי רצון להתקדם בעבודת ה'. משעה שהכרתי את בוראי, אני שוקד בתורת ה'. שקידה זו נעשתה ונעשית בדרכים שונות, הכל בהתאם לזמן ולמצב שאני נמצא בו בזמן שקידה זו. כלל חשוב בידי, איני עוזב את לימודי בטרם אמצה את לימודי. כלל זה מתבצע באופן קבוע. זה אומר לא רק בעת שאיני מבין, אלא גם בעת שאיני מסכים עם לימוד זה. בשעות משבר גדולות, אני משתדל לשנן את לימודי מהעבר. כך אני זוכה בע"ה לא לנטוש את דרך ה'.
תפילה להישאר תמיד בדרך ה'.
אשא תפילה לה'.
א-להינו וא-לוהי אבותינו א-לוהי אברהם, א-לוהי יצחק וא-לוהי יעקב.
הא-ל הגדול, הגיבור והנורא.
הא-ל הנמצא בכל מקום ובכל זמן.
הא-ל אשר ברא לנו עולם.
תודה על הכל.
תודה על אשר בנית את עולמנו נדבך אחר נדבך.
מבריאת העולם, דרך גן העדן לבניית תיבת נח ומעשי אבותינו הקדושים וכל פרשות התורה.
תודה על אשר שהענקת לנו תורת אמת.
תודה על ששמת בנו דעה צלולה ותבונה ישרה להגות בתורתך.
אנא מלך המלכים ואדוני האדונים.
תן בנו הבנה שאין לנו את הדעה המושלמת להבין כל תג ותג בעולמך ובתורתך,
עם הבנה זו נבין שעלינו לחזור על לימודינו מעת לעת.
אף עלינו לדעת שמידי פעם מותר לנו להניח ולחזור בעת אחרת.
עוד הבנה אחת תן לנו, שאין צריך להבין כל דבר בעולמך.
בזכות כל ההבנות האלה, נדבק בך ונקדש את שמך.