בפרשתנו פרשת עקב בפסוק (ח,ב) כתוב, "וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכֲךָ֜ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתָ֖יו אִם־לֹֽא".
מאד קשה להבין פסוק זה לאדם שלא עבר את ארבעים שנה במדבר ואת הניסיונות אשר התרחשו לכל אדם ואדם.
מפני כך, אולי כדי לנסות להבין את הניסיון של דור המדבר על כל אדם להתבונן על עצמו ולראות איך הוא עובר ניסיונות ואיך הוא מתמודד בזמן הניסיון.
לדוגמה, כאשר אני בעצב אני מתחיל להיות מבולבל ואיני יכול לומר לעצמי מדוע אני בעצבות.
מצב זה יכול לגרור אותי בבלבול, עד שכבר איני יודע מהיכן העצב התחיל.
להיות בחוסר ידיעה זה, הוא לא בריא, מפני שהמצב הזה גורם לי לחשוב מחשבות לכל עבר {כיוון} והמחשבות האלה מציפות אותי לכל עבר ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי.
כאשר המחשבות האלה מגיעות אני חושב שאיני מסוגל לעשות כלום ואני לא עושה כמעט כלום ואני נכנס לעוד יותר מצב רוח ולעוד יותר מחשבות שאיני יכול לעשות שום דבר וגם דברים שהייתי יכול לעשות בעבר וזה מכניס לעוד יותר מצב של בלבול.
לפעמים מצב זה יכול לקחת לי הרבה זמן לצאת ממנו וכמעט תמיד אני יוצא ממצבים אלה כאשר אני נזכר בה' וכמה טוב לי לעסוק בתורת ה'.
שנאמר בעקב (ח,ד), "וַֽיְעַנְּךָ֘ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־ הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְקֹוָ֖ק יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם"
שבת שלום
שאול ענברי