פרק ב משנה ו אבות דרבי נתן
"איזהו סייג שעשו נביאים לדבריהם?
הרי הוא אומר: (ישעיה מב) "ה' כגבור יצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה, יריע אף יצריח" –
לא כגבור אחד, אלא ככל הגבורים שבעולם.
כיוצא בו (עמוס ג) "אריה שאג מי לא יירא, ה' אלוהים דבר מי לא ינבא"
- לא כאריה אחד בלבד, אלא ככל אריות שבעולם.
כיוצא בו (יחזקאל מג,ב)
"והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו",
"כקול מים רבים", זה גבריאל המלאך
"והארץ האירה מכבודו", אלו פני השכינה.
והלא דברים קל וחומר: מה גבריאל שהוא אחד מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות שעומדים לפניו, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם כולו, ברא העליונים וברא את התחתונים – על אחת כמה וכמה.
אלא מראין את העין מה שיכולה לראות, ומשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע"
המשנה שואלת איזה סייג עשו הנביאים לדבריהם?
המשנה מסבירה את דרך הנבואה. הנביאים התנבאו בדרך כלשהי, אך הסייג היה בדרך שהנביאים העבירו את הנבואה לעם בשפה המובנת לעם. זו הכוונה במשפט, מראין את העין מה שיכולה לראות, ומשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע. הקול של המלאך גבריאל הוא כקול מים רבים ושומעים אותו בכל העולם . כך קו"ח את קולו של הקב"ה, שומעים אותו בכל העולם.