בתחילת פרשתנו, משה מתחנן לקב"ה שיכניסו לארץ.
השאלה מדוע משה מתחנן, הלא הקב"ה גזר את הגזרה?.
מספר תשובות לשאלה זו.
בסוטה (יד,א) כתוב, "דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי". משה רצה לקיים את כל מצוות התורה ורק בארץ אפשר לקיים את כל מצוות התורה.
ספורנו (דברים ג,כה) כותב, "ואראה את הארץ הטובה. אתן עיני בה לטובה בברכתי שתהיה טובה לישראל לעולם". משה מבקש להשלים את גאולת ישראל, בכניסתו לארץ עם ישראל.
הרמב"ן (דברים ג,כג) כותב, "להודיע כי הארץ היתה חביבה עליו מאד ולא זכה אליה בעבורם". משה מבקש להיכנס לארץ, מתוך אהבתו הגדולה לארץ.
אחר שראינו מדוע משה מתחנן, ברצוני לדון בשאלה כיצד התפילה משפיעה אצל הקב"ה באופן כללי?
אך בטרם נתייחס לשאלתינו באופן כללי, נתייחס עוד רגע קט, היאך תפילת משה השפיעה אצל הקב"ה.
במדרש אומרים, שלא תפילה אחת בלבד התפלל משה רבנו – אלא חמש מאות וחמש עשרה תפילות (תקט"ו תפילות), כמניין 'ואתחנן', וכן כמניין 'תפִלה' (וכן כמניין 'שירה'). מצידו היה מוסיף ומתפלל עוד תפילות רבות על כך, אלא שכאשר הגיע למניין זה מנע ממנו הקב"ה להוסיף ולהתפלל על כך אפילו עוד תפילה אחת בלבד, כמו שנאמר: "ויאמר ה' אלי רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ה"פני יהושע" מוסיף רעיון דרשני: אילו היה משה מוסיף עוד תפילה אחת והיה מגיע ל־516 תפילות, היה מספר זה שווה לשש פעמים שם אלוקים (86×6=516), ובכך היה ממתיק את ששת בתי הדין וריבוי מידת הדין, ולכן הייתה תפילתו מתקבלת והוא היה זוכה להיכנס לארץ. משום כך אמר לו הקב"ה: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", ומנע ממנו להוסיף תפילה נוספת. ממדרש זה ומהפני יהושע רואים, שאילו משה היה מתפלל תפילה אחת נוספת, משה היה משפיע כביכול על ה' ובכך היה זוכה להיכנס לארץ.
כך גם אנו רואים שהקב"ה נעתר לאנשים מסוימים, כגון: יצחק אבינו בהתפללו על רבקה לפרי בטן וכן לאלקנה בהתפללו על חנה גם לפרי בטן. מפני כך, רואים שהקב"ה נתאווה לתפילתם של צדיקים, שנאמר (יבמות סד,א), "א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים".
הרמב"ם (הל' תעניות פ"א,ה"א) פוסק, "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר +במדבר י'+ על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו". לומדים מהלכה זו, שהצעקה שהיא תפילה, משפיעה עלינו שנחזור בתשובה ועתה אנו ראוים לרחמים מה'.
הרמח"ל (דרך ה' ח"ד פ"ה) כותב, "אלא מה שמסר להם הבורא ית' שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול, וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית"ש נתן ונותן להם כוח שיפעלו, והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה". רואים מכאן שה' חפץ שנהיה שותפים עמו בפעולת העולם ונראה לי שכאשר אנו מתפללים, אנו שותפים עמו. מפני שהתפילה קובעת חלק מפעולתו של עולם.
ראינו מספר פעולות שהתפילה יכולה להשפיע על ה' בהנהגתו את העולם.
מסקנה זו, מוסיפה לי מחשבה, שלכל תפילה ישנה את הפעולה משלה ואנו צריכים להתכוון בתפילה לפעולה המתאימה לה.
שאזכה ונזכה בע"ה אחר דבר תורה זה, שתפלתינו יהיו לשם שמים. מפני שהתפילה עבורי זה נושא לא קל.
נקודה לדיון: מה פעולת התפילה עבורכם?
שבת שלום
שאול ענברי