בתחילת נאומו של משה, משה מזכיר לישראל את חטא המרגלים.

כידוע חטא המרגלים כתוב בספר במדבר וכולנו מכירים את פרטיו.

שמתי את לבי להבדל אחד שיש בין החטא שבספר במדבר לבין החטא אצלנו.

ההבדל שבפרשתנו כתוב שישראל לא מאמינים בה', שה' נותן לישראל ארץ הכי טובה ובפרשת שלח פרט זה לא כתוב.

נניח שישראל היו מאמינים שה' ייתן את הארץ הטובה ביותר, ישראל לא נודדים ארבעים שנה במדבר והיו נכנסים לארץ תוך אחד עשרה יום מקבלת התורה.

כיצד ישראל לא האמינו בה' לאורך הליכתם במדבר, הרי  הם ראו וחוו את כל הניסים והאירועים שהיו במדבר?

הם ראו וחוו את קריעת ים סוף, הוצאת המים מהסלע, הורדת המן, קבלת התורה ועוד.

נניח שנס או אירוע שהתרחש יום יום ישראל לא היו יכולים לראות בזה נס או אירוע מיוחד, אבל נס או אירוע המתרחש חד פעמי ישראל היו צריכים לראות את יד ה'.

הבנה זו נותנת להבין את החטא שחטאו המרגלים.

ישראל היו צריכים  להאמין בהקב"ה המביא אותם לארץ אשר בחר בה בשבילם, שהיא הכי טובה עבורם, וישראל לא היו צריכים לחטוא בחטא המרגלים.

כיום שאין לנו ניסים או אירועים חד פעמיים הנראים לעינינו, האמונה שלנו הרבה יותר קשה.

אנו צריכים הרבה יותר להתאמץ וללמוד לעומק את תורת ה', כדי  להאמין בהקב"ה.

מפני כך, שישראל לא היו צריכים להתאמץ וללמוד את תורת ה' ורק  לחוות את ניסי ה', זה חטאם.

שנזכה בע'ה ללמוד ולהעמיק בתורת ה' ומתוך כך לראות את ידו הגדולה של ה'

שבת שלום

שאול ענברי