פרשת במדבר: להיות עם נדרשת אחדות ושלום

"וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר א,מה-מו)
בסימן טוב אנו פותחים את ספר במדבר. בתחילת פרשתנו הקב"ה מונה את בני ישראל לפי שבטים. הקב"ה מונה כל שבט ושבט ובסיומו של המפקד הקב"ה מסכם את מפקד בני ישראל.
השאלה מה טעמו של סיכומו של מפקד בני ישראל, הרי היינו יכולים לסכם בעצמנו מפקד זה?
סיכומו של מפקד בני ישראל בא לומר שכל השבטים הם עם אחד ולא כל שבט ושבט בנפרד.
היאך הופכים להיות עם? אנשים החיים באחדות של שלום, הם עם. כלומר אחד התנאים להיות עם, זה לחיות בשלום עם כל האנשים המשתייכים לעם. אין הפירוש שצריך להיות חברים של כולם או להסכים עם כולם אלא הפירוש לקבל כל אחד איך שהוא. קבלה מאפשרת לחיות כעם מאוחד. ללא קבלה זו האנשים יהיו מופרדים.
בימים אלה אנו מציינים את יום ירושלים. ירושלים היא עיר השלום. שבזמן הבית עם ישראל התקבץ לירושלים ולבית המקדש ללא כל הבדל. הכוהנים מסמלים את השלום. משני טעמים, א. אהרן הכהן היה רודף שלום והוא היה דוגמה לכל אחיו הכוהנים. ב. הכוהנים מברכים את עם ישראל באהבה. כדי לברך באהבה, דרוש מהכוהן לקבל את כולם כפי שהם וזה מידת השלום, כמו שהסברנו מקודם.
תפילה להתאחד בשלום עם כל אחד ואחת
מזמור לה'.
אתה בראת אותנו מיוחדים ושונים זה מזה.
הוספת ונתת לנו את מידת השלום.
בכוחנו הגדול אנחנו יכולים להתאחד במידה זו ונקבל כל אחד ואחת בשלום.
בזכות זה יבנה עולם של שלום.
שבת שלום
שאול ענבר

השאר תגובה