לעילוי נשמת עודד כהן ז"ל – חברי הטוב
בפרשתנו בפרק כב' כתוב על טהרת הכוהנים והעם בבואם לעבודת המקדש או לאכילת קדשים.
נביא שני פסוקים המראים דבר זה.
א. טהרת הכוהנים – (פכ"ב פס' ד), "אִ֣ישׁ אִ֞ישׁ מִזֶּ֣רַע אַהֲרֹ֗ן וְה֤וּא צָר֙וּעַ֙ א֣וֹ זָ֔ב בַּקֳּדָשִׁים֙ לֹ֣א יֹאכַ֔ל עַ֖ד אֲשֶׁ֣ר יִטְהָ֑ר וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּכָל־ טְמֵא־נֶ֔פֶשׁ א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָֽרַע".
ב. טהרת העם – (פכ"ב פס' ה-ו), "אוֹ־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל־שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ: נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע־בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם".
אעסוק קצת במקצת במושג "הטהרה".
מה היא "טהרה"?
הטהרה היא ניקוי פנימי של נפש האדם.
הרמח"ל (מסילת ישרים פט"ז במידת הטהרה) כותב, "הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות. וזה הלשון מצאנוהו אצל דוד שאמר (תהלים נא): לב טהור ברא – לי אלקים. וענינה שלא יניח האדם מקום ליצר במעשיו, אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה ולא על צד החטא והתאוה".
ארשה לעצמי לפרש את דבריו של הרמח"ל ולומר שכאשר אנו מקבלים את מציאות חיינו, אנחנו טהורים.
מאין פירוש זה?
בעת שמקבלים את המציאות השלמה ולא מהרהרים בה, אין בה חטא ותאווה.
הקבלה המוחלטת, מסירה ממנו כל מחשבה שאין אנו הולכים בדרך הנכונה.
דבר זה מחייב אותנו ללכת בדרך הישרה ואיני מאמין שהאדם החוטא והתאוו והפועל שלא כמקובל בחברה שבה הוא חי, חש בטהרה.
דוגמה לדבר שאינו מקובל עלי ואולי גם על החברה שאני מתגורר בה היא, כאשר איני מקבל את מצבי ומדוכדך מפני כך.
בעת הזו איני טהור.
אך כאשר אני מקבל את מצבי, אהיה טהור וייטב לי.
שנזכה בע"ה לחיות בהשלמה עם מציאותנו ולקבלה.
נקודה לדיון: כיצד אתם מקבלים את מציאותכם ומשלימים איתה למרות הקושי שבה? ספרו על דוגמה אחת כזו.
שבת שלום
שאול ענברי