ישראל עומדים להיכנס למלחמה עם מואב.
בלק שולח לקרוא לבלעם לקלל את ישראל ובלעם מסרב פעם ראשונה ולבסוף נעתר ובא ומברך את ישראל וכדבר ה', במקום לקלל את ישראל, כבקשת בלק.
מדוע ה' אומר לנו פרשה זו ולא מצווה אותנו להילחם כמו בכל עם אחר?
כאשר פרשה זו כתובה בתורתנו הקדושה, יש לשאול מעין שאלה זו.
מפני שהקב"ה אינו כותב סתם סיפורים יפים ומופלאים בתורתו.
לכל פרשה ולכל מילה ואפ' לכל אות ותג, יש כוונה בתורתנו.
כפי שר' עקיבא דרש על כל אות ותג תלי תלים של הלכות.
אם כך צריך לשאול, מה פשרה של פרשה זו?
הקב"ה אומר פרשה זו בשבילנו.
אין ה' חושש כלל וכלל מקללת או ברכת בלעם הרשע.
אין זה משנה לשליטו של עולם, מה בלעם יאמר או לא יאמר וכן אין זה משנה מה כל אדם יאמר.
הקב"ה כתב לנו פרשה זו, שנדע ונכיר ונגדיל את שמו בעולם כולו וכך כל העמים ידעו ויכירו ויגדילו את שמו בעולם כולו.
אם בלעם הרשע מברך את ישראל בברכות אלו ואנו פותחים את תפילת שחרית בפסוק מברכת בלעם.
בוודאי הגדלת שם שמים מתקיים בישראל ואולי בעולם כולו, בדיוק הכי מושלם.
שבת שלום
שאול ענבר