פרשת צו: יש להדריך בדרך אל היעד
"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו,ב-ג)
"זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו מֵאִשֵּׁי ה' בְּיוֹם הִקְרִיב אֹתָם לְכַהֵן לַה'" (ויקרא ז,לה)
"קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת" (ויקרא ח,ב)
פרשתנו נאמרה בשעת חניכת המשכן. הקב"ה מורה למשה להכתיר את אהרון ואת בניו לכהונה ומה לעשות בתפקיד זה. (אני כל שנה בעת קריאת התורה נחרד בחרדת הקודש מפני שאני מרגיש שעתה חניכת המשכן).
אני למד מפרשה זו, שצריך להדריך כל אדם בדרכו. לעתים אדם אינו יודע מה לעשות או כיצד להגיע לייעודו. במקרים אלה צריך להדריכו ולהורות לו את דרכו. אמחיש זאת ע"י סיפור:
ילדנו היקר והאהוב שלמה יגיע בעוד שנה לגיל מצוות. אך מה נעשה, שלמה שלנו הוא ילד מיוחד עם אוטיזם וגם היפר אקטיבי. עקב כך התלבטנו איך אנו צריכים לערוך לו את הבר מצווה ומה להקנות לו להמשך החיים מבחינת קיום מצוות. החלטנו אני ואמא של שלמה, שאלך עם בננו כל יום לתפילת וותיקין ואניח אתו תפילין. כך עשיתי במשך שנה שלמה. אך בתקופה הראשונה שלמה לא רצה לקום מהמיטה ולבוא לבית הכנסת. שלמה נאבק קשות כדי לא לקום מהמיטה. לאט לאט ע"י הרבה תגמולים ששלמה קיבל וע"י הרבה חום ואהבה, שלמה החל לבוא בשמחה לבית הכנסת. אולם לא הניח מיד תפילין, רק ישב וצפה בי כיצד אני עטור בתפילין וטליתי על ראשי ומתפלל בדבקות לקב"ה. יום אחד פתאום שלמה פנה ואמר לי, אני רוצה להיות עטוף בטלית ועטור בתפילין כמוך. שמחתי שמחה גדולה והתחלתי ללמדו לאט לאט עם הרבה חום ואהבה להניח תפילין. בדרך היו הרבה קשיים ונפילות, אך בסופו של תהליך היום שלמה מניח תפילין ויושב עם טליתו על ראשו ואומר שמע ישראל כל יום.
שנזכה להדריך את הנזקק והרוצה הדרכה.
שבת שלום
שאול