פרשת מטות: סכנה אסור לאסור ולהתחייב על דברים

הדיבור הוא עניין גדול וחמור מאוד.
היאך יודעים את הדבר הזה?
הקב"ה מצווה את משה לומר לראשי מטות ישראל את פרשת הנדרים והשבועות.
צווי זה לראשי המטות, מראה את חשיבות עניין זה.
הקב"ה אינו מעסיק בכל עניין את ראשי המטות.
מה כל כך חשוב או מסכן בדיבור?
צריך להקדים ולהסביר קצת בנדר ובשבועה, לפני שנוכל לענות על שאלה זו.
נדר – אדם אוסר על עצמו חפץ מסוים.
דוגמה, יש לאדם לחם ואדם זה אוסר על עצמו לחם זה
שבועה – אדם מתחייב לעשות או לא לעשות דבר מסוים.
דוגמה, אדם מתחייב שאלך או שלא אלך למקום מסוים.
הסבר זה של נדר או שבועה, הוא אחד ההבדלים בין נדר לשבועה.
הקדמה תיתן לנו מעט הבנה בחשיבות שבצווי של פרשת הנדרים והשבועות.
נראה לומר שיש סכנה גדולה באמירה לאסור ולהתחייב על דברים מסוימים.
אמירה זו היא מעין "בל תגרע".
פירושה של אמירה זו, כל עוד שרק אנו חושבים האם לעשות או לא לעשות פעולה מסוימת או לאסור או לא לאסור עלינו דבר מסוים, אלו מחשבות בלבד.
אך כאשר מתחילים לדבר על דבר מסוים, זה מראה על כוונות רציניות.
מפני כך, אולי הקב"ה מצווה את פרשת הנדרים והשבועות.
הסבר, כאשר אנו אוסרים עלינו חפץ מסוים,
באיסור זה, אנו מונעים מעצמנו פריט שהקב"ה ברא או יצר עבורנו.
איסור זה, הייתי מעז לומר שזה בגידה בבריאה או ביצירה של הקב"ה.
לכן נראה לי לכנותה, "בל תגרע".
כך ביחס לשבועתנו, כאשר אנו אומרים שנפעל פעולה מסוימת ואח"כ אין אנו פועלים אותה,
פעולה זו חסרה בעולמו של הקב"ה וגם כאן אנו עוברים על "בל תגרע".
מפני שכל פעולה שאנו מבצעים אותה בעולמו של הקב"ה, משפיעה על עולמו של הקב"ה בין לחיוב בין לשלילה.
מפני כך, הקב"ה מצווה את פרשת הנדרים והשבועות את ראשי המטות, שבל נגרע מעולמו של הקב"ה דבר וחצי דבר.
שבת שלום
שאול ענבר

השאר תגובה