פרק ד משנה א אבות דרבי נתן
"שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה
הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד:
על התורה,
ועל העבודה,
ועל גמילות חסדים.
על התורה כיצד?
הרי הוא אומר: (הושע ו) "חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות".
מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים. מפני שהעולה כולה כליל לאישים, שנאמר: (ויקרא א) "והקטיר הכהן את הכל המזבחה". ובמקום אחר הוא אומר (ש"א ז) "ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה'".
ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות, לפי שאם אדם למד תורה, יודע דעתו של מקום. שנאמר: (משלי ב) "אז תבין יראת ה' ודעת אלוהים תמצא".
מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל, שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח.
שני תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה, ועברה לפניהם כלה או מיטה של מת, אם בידן כדי צרכן אל יבטלו ממשנתן. ואם לאו – יעמדו וישנו ויקלסו לכלה וילוו למת"
פרקנו דן בשלושת הדברים שהעולם עומד עליהם. משנתנו דנה מה הפירוש שהעולם עומד על התורה. התורה היא יותר חשובה מזבח שאדם מקריב וגם היא יותר חשובה מעולה שאדם מקריב. התורה יותר חשובה מקורבנות, שמי שלומד ומבין תורה, מכיר את ריבונו של עולם. מכאן לחכם שמלמד תורה כאילו שהוא הקריב קורבן. מפני שהתורה הכל כלול בה. המשנה ממשיכה להראות את חשיבותה של תורה בכך שאם עוברת כלה או מיטה של מת בפני אנשים שלומדים תורה. אנשים אלה צריכים להפסיק מלימודם ולהשתתף העומדת בפניהם רק כאשר אין אנשים אחרים שישתתפו במצווה העומדת בפניהם, אבל שיש אנשים אחרים להשתתף במצווה, האנשים הלומדים אין להם רשות להפסיק מלימודם.