"מעשה באדם אחד שעבר על דברי רבי עקיבא, ופרע ראשה של אישה בשוק.
ובאתה לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו: רבי תן לי זמן. נתן לו זמן. כשיצא, אמר לו חברו אני אתן לך עצה שלא תתן לה אפילו שווה פרוטה.
אמר לו: תן לי.
אמר לו: לך טול שמן בכאיסר, ושבור את הצלוחית על פתחה של האישה.
מה עשתה האישה? יצאתה מתוך ביתה ופרעה ראשה בשוק, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבא.
אמר לו: לבזויה זו אני אתן ארבע מאות זוז? ומה על שמן כאיסר לא חסה על כבוד עצמה, אלא שיצתה מתוך ביתה ופרעה את ראשה בשוק, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה.
אמר לו: לא אמרת כלום, שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור, ואחרים שחבלו בו חייבין.

היא שחבלה בעצמה פטורה, ואתה שחבלת בה צא ותן לה ארבע מאות זוז"

משנתנו מספרת על אדם אחד שבייש אישה אחת בשוק בכך שהוא שפרע את ראשה. רבי עקיבא אמר לו אתה חייב ארבע מאות זוז. חברו של האיש שבייש אישה זו אמר לו אתן לך עצה שלא תהיה חייב לאישה זו אפילו פרוטה. אמר לו, קח צלוחית עם קצת שמן ועמוד ליד ביתה ושבור את הצלוחית. כתוצאה ממעשהו יצאה האישה מביתה פרועת ראש. מכאן ההוכחה שאדם זה אינו חייב לאישה זו ארבע מאות זוז. מפני שהאישה יצאה מביתה בעצמה פרועת ראש, כיוון שרצתה להציל את מעט השמן שהיה בצלוחית. אמר לו רבי עקיבא, האישה הזו אינה רשאית לבייש את עצמה, אך אינה חייבת לשלם לביוש זה. לעומת זה, אתה חייב לתת לה ארבע מאות זוז. מפני שאתה פרעת את ראשה.