פרק ב משנה ג חלק ו אבות דרבי נתן
"נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה. כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר: היאך אני נותן להם את הלוחות, מזקיקני אותן למצות חמורות, ומחייבני אותן מיתה לשמים, שכן כתוב בהן "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". חזר לאחוריו.
וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוח, והן אחזו בראש הלוח. חזק כוחו של משה מכולן, שנאמר: (דברים לד) "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".
נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן. אמר: היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש? אלא אאחוז ואשברם, שנאמר: (שם ט) "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם""
עתה משנתנו מתארת שמשה ירד עם הלוחות בשמחה גדולה. כיוון שזה שראה את העגל, אמר בליבו, כיצד אני נותן לישראל את הלוחות שכתוב בהם מצוות ולא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. בעקבות כך משה חזר לאחוריו. ראו אותו שבעים הזקנים. רצו אחריו ותפסו בצד אחד של הלוח ומשה בצד שני של הלוח ומשה היה יותר חזק מהם. כיוון שמשה ראה שכתב נמחק מהם. אמר משה היאך אני נותן לישראל רק לוחות שאין בהם ממש? אחז בהם ושברם.