"מי גרם לנגיעה זו? סייג שסג אדם הראשון שעשה לדבריו.
מכאן אמרו: אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו.
מכאן אמרו: אל יוסיף אדם על דברים ששומע.

ר' יוסי אומר: טוב עשרה טפחים ועומד, ממאה אמה ונופל.
מה חשב נחש הרשע באותה שעה? אלך ואהרוג את אדם ואשא את אשתו ואהיה מלך על כל העולם כולו, ואלך בקומה זקופה, ואוכל כל מעדני עולם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא את חוה, לפיכך איבה אשית.
אתה אמרת אהיה מלך על כל העולם, לפיכך ארור אתה מכל הבהמה.
אתה אמרת אלך בקומה זקופה, לפיכך על גחונך תלך.
אתה אמרת אוכל כל מעדני עולם, לפיכך עפר תאכל כל ימי חייך.

רבי שמעון בן מנסיא אומר: חבל על שמש גדול שאבד מן העולם.
שאלמלא נתקלל הנחש, היה לו לכל אחד ואחד מישראל שני נחשים בתוך ביתו. אחד משגרו למערב ואחד משגרו למזרח, ומביאים להם סנדלכים טובים אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמד טוב שבעולם, ואין כל ברייה יכולה להחזיק אותן.
ולא עוד, אלא שהיו מכניסין אותן תחת גמל תחת חמור תחת פרד, ומוציאין זבלים לגנות ולפרדסות"
ממשיכה המשנה לעסוק בחטא עץ הדעת. אדם הראשון הוסיף את הסייג לא לגעת בעץ הדעת והוא לא עמד בסייג זה. מכאן למדו אסור להוסיף סייגים על שכבר קיים.
תוצאה שלילית לא בהכרח תתרחש, בעקבות עשייה שלנו. לומדים את זה מנחש שחשב להרוג את אדם ולשאת את חווה וכך ליהנות מכל מה שאדם קיבל מהקב"ה. אולם הקב"ה העניש את הנחש על מעשיו.
רבי שמעון בן מנסיא אומר שאם הנחש לא היה מחטיא את אדם וחווה ולא היה נענש – היה כל כך מועיל לכל אחד ואחת מישראל.