השאלה
האם אדם מוגבל הנעזר בעובד נכרי ואינו יכול לסייע לחלוטין בבישול, יכול לאכול מבישולו של העובד הנכרי?
תשובה
כהקדמה לדיון, עלינו לברר מה הטעם לאיסור בישולי נכרים. זהו לשון המשנה (עבודה זרה פ"ב מ"ו):
ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן. רבי ובית דינו התירו בשמן. ושלקות, וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית טרופה, וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו, והחילק, וקורט של חלתית, ומלח שלקונדית – הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.
רש"י (עבודה זרה לה ע"ב, ד"ה והשלקות) אומר: "כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור וכולהו משום חתנות".
הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ז, הל' ט-י) מסביר את הטעם "משום חתנות" – לדבריו, אכילה מבישולי נכרים וכד' מביאה לידי מסיבות ומסיבות מביאות לידי התערבבות וחתנות.
כללו של דבר, מדברי הראשונים אנו מסיקים שעיקרו של איסור זה הוא כדי שלא יבואו ישראל להתערבב עם הנכרים. זו תהיה נקודת המוצא לדיון בשאלתנו, בהנחה שהמאכל כשר.
ניתן להביא שני טעמים להיתר בישולי נוכרים עבור מוגבלים.

א. בישולי נוכרים מותרים לחולים
השו"ע (או"ח שכח, יט) פוסק: "חולה שאין בו סכנה מותר בבישולי גויים". המשנה ברורה (שם, ס"ק סג) כותב בשם הפרי מגדים שבמקום שאפשר לבשל על ידי יהודי אסור לבשל על ידי נכרי. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ"א, סי' סא) מדייק מדברי הפרי מגדים:
ומה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה עצמו כיון שאפשר לו לבשל אז ע"י ישראל וכו', הרי מפורש דבמקום שא"א לבשל ע"י ישראל מותר חולה שאין בו סכנה בבישולי עכו"ם, ומאידך מציין כת"ר לדברי הפרמ"ג במש"ז אות ו' שכותב דבישולי עכו"ם לחולה שאין בו סכנה הותר דוקא בשבת, וכיד חכמתו מבהיר השיטות בזה ומסיק דיש מקום להתיר בזה אפילו בחול באי אפשר לבשל אז ע"י ישראל.
ב. אפשרות להקל במקרה של עובד מושכר ובבית של יהודי
התוספות (שם לח ע"א, ד"ה אלא מדרבנן) מביאים מחלוקת בין הראב"ד לר"ת וז"ל:
אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים, ולא הודה לו ר"ת דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל לא חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העובד כוכבים כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים.
מחלוקת זו מובאת בטור (יו"ד, סי' קיג) המכריע כר"ת שאיסור בישולי נכרים קיים גם בבישול שנעשה בבית של יהודי.
נקודה נוספת עולה בדברי הב"י (יו"ד קיג, ד):
כתוב בארחות חיים (הל' איסורי מאכלות סי' סז) כתב הרמב"ן בתשובה דעתי שאין איסור בשפחות הללו הקנויות לנו דמלאכה דעבד ערל דישראל היא דקנוי לו למעשה ידיו ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתיה בכלל גוים והילכך ליתיה בכלל גזרות דידהו וכן נהגו עכ"ל.
בשו"ע (יו"ד קיג, ד) הוא מביא את דעת המתירים ואת דעת האוסרים. הרמ"א (שם) פוסק:
ובדיעבד, יש לסמוך אדברי מתירים (ארוך כלל מ"ג והגהות ש"ד). ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט (שם).
הט"ז (שם, ס"ק ג) והש"ך (שם, ס"ק ז) מביאים את דעת ה'איסור והיתר' שבדיעבד היתר זה קיים גם במקרה שמדובר בעובדים מושכרים, על סמך דעת ר"א בתוספות; בעקבות דבריהם, הציץ אליעזר (שם) פוסק להיתר. הציץ אליעזר מביא סיוע נוסף מהאמור בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח, סי' ו) שבני אשכנז מקילים ומתירים בישול נכרי בשפחה מושכרת.
סיכום
על סמך דברי הציץ אליעזר ניתן להתיר בישול נוכרי לאדם מוגבל, מכיוון שיש שני צדדים להקל:
א. אדם מוגבל נחשב לחולה שאין בו סכנה, ולדעת הציץ אליעזר בישול נוכרי מותר לחולה שאין בו סכנה.
ב. הציץ אליעזר פוסק שמקרה של עובד מושכר לא נוצר איסור של בישול נוכרי.
לפענ"ד, כאשר קיימת אפשרות לאדם המוגבל לעשות פעולה בבישול (לסובב את הכפתור או ללחוץ עליו), אפילו בעזרת העובד הנכרי, ישתדל לעשות כן. בבישול על כירי גז יש להכין נר דולק, והעובד הנכרי ידליק ממנו.