הפרשה פותחת בארבע לשונות של גאולה שהקב"ה אומר לבנ"י, ארבעת הלשונות הם: "והוצאתי",  "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי".

אח"כ ה' מכה את המצריים בעשר מכות.

השאלה שברצוני לשאול, האם עשרת המכות היו למצריים (כמקובל לחשוב) או עשרת המכות היו לבנ"י או לשניהם ביחד?

אסביר את שאלתי:

המצריים – לא כתוב שאת המצריים יכו אותם במכות. בברית בין הבתרים, כתוב: (בראשית טו,יד) "ְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל". פסוק נוסף שכתוב בו על מכת בכורות בלבד, הוא: (שמות יב,יב)           "וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֘ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־ אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְקֹוָֽק".

מפני זה טענתי, הקב"ה לא רצה להכות את המצריים, למעט מכת בכורות.

ישראל – משועבדים היו במצרים ודי להם בזה, לכאורה.

המצריים וישראל –  המכות הראו לשני העמים את גבורת ה', מכות מצרים, היו על טבעיות, שרק ה' יכול להכות אותן. ממכות אלו, אני מקווה שהיה קצת גילוי ה'.

צריך לשאול שאלה נוספת, מדוע אנו רואים את גילוי ה', דווקא בשעות צער וכאב וכו'?

לענ"ד הקטנה, כאשר טוב לנו, אנו מסיחים מה' וכאשר שיש בנו צער, אנו כאנשי אמונה, אנו נאחזים בבוראנו.

שבת שלום
שאול ענברי