בשביעי של פסח אחה"צ, חסידים נהגו לערוך "סעודת משיח".

אך בטרם נדון אודות סעודה זו, ברצוני לדבר "בראשי תיבות" על מהיכן אנו יודעים על המשיח ומה תפקידיו.

בפרשת וילך (פל"ג, פס' ג-ט), מדובר על תפקידי המשיח ושם כתוב: (שם, פס' ד'): "אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ".

תפקיד זה הוא מעשה פיזי ומעשה רוחני.

מה המעשה הרוחני שיש בקיבוץ גלויות?

המובן של קיבוץ גלויות, לאחד את ישראל לתורת ולעבודת ה' והחזרת משפט התורה (ולא חוקות הגויים).

הרמב"ם מוסיף פרט חשוב מאד, כתוב (הלכות מלכים פי"א הל' ג), "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך".

מפני כך, העולם לא ישנה את סדריו ולא יהיו מופתים ואף אדם נכה לא יפסיק להיות נכה (כולל אני), אלא עולם נוהג כמנהגו.

תפקיד זה דורש אדם מבית דוד ולא אף אדם מבית אחר, שנאמר(ישעיה פי"א, פס' א), "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה"

כוונת הפסוק, דוד המלך בנו ישי, הוא ראשית המלוכה של בית דוד.

מלוכה זו הלכה בדרך כלל בדרכי ה' ומפני כך, היא זכתה שיצא ממנה משיח ה'.

עתה נפנה לעיין "בסעודת משיח".

מנהג זה החל בימי הבעש"ט והתפשט בעיקר בחסידות חב"ד והתגבר אצל האדמו"ר השביעי של חסידות זו.

מדוע התגבר מנהג זה בעת ההיא?

התשובה מורכבת מאד, אנסה להסביר כפי כוחי.

בגמרא סנהדרין (צז,א) כותב, "אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא".

פירוש הדבר, שעולמנו מתקיים ששת אלפים שבהן אנו מתקיימים ופועלים בו ואחר זמן העולם חרוב.

העולם חרוב – רש"י מפרש שאין העולם נחרב פיזית, אלא העולם שובת, כמו יום השביעי.

להבנתי מרש"י וע"פ להבנתי הדלה, ישנם אלף שנה אחר הששת אלפים שנה, שבהן המשיח יבוא.

ברצוני שנבין היטב את העניין של שבעת אלפים שנה האלה.

מפני כך, אנו יכולים לדמותם לששת ימי המעשה וליום השביעי לאחריהם.

הסבר: אנו פועלים בששת ימי המעשה וכאשר מגיע יום השביעי אנו שובתים ומקדישים אותו לנשמה.

מבנה זה קיים באופן זהה לשבעת אלפים שנה כפי שאמרנו, אנו מתקיימים ופועלים במשך ששת אלפים שנה ובאלף השביעי הוא מוקדש לנשמה בלבד.

הקדשה לנשמה, מפנה מקום למשיח ומחייבת את ביאת המשיח.

הערה: דברים אלה אינם מונעים את ביאת המשיח לפני האלף השביעי, אך האלף השביעי מחייב את ביאת המשיח (כפי הסברנו).

עתה אנו יכולים להבין, מדוע חב"ד הכתירו את האדמו"ר השביעי בתור מלך המשיח ומדוע עורכים סעודת משיח בשביעי של פסח.

שנזכה בע"ה שמשיח צדקנו יבוא בזמנו ובעתו.

נקודה לדיון: האם אנו יכולים להתכונן לביאת המשיח ואיך?

חג שמח וכשר

שאול ענברי