פרשת דברים: הפוסק והדיין צרכים כלים נוספים כדי לפסוק הלכה

בסימן טוב אנו פותחים השבוע את ספר דברים.

רובו של ספר זה, הוא נאומו של משה.

הנאום מכוון כלפי ארץ ישראל.

משה פותח בתיאורה של מערכת המשפט העתידית בארץ.

משה מתאר, שהשופט ישפוט משפט צדק, כלומר, לא להפלות בין הנידונים.

הסיבה לכך, מפני שהשופט שופט את משפט הא-להים.

יש להבין משפט זה, מהו המובן שהשופט שופט את משפט הא-להים?

מובן וברור הדבר, שהשופט הדתי (כלומר, הרב והדיין) חייב לדעת את משפטי התורה.

הפרטים של משפטי התורה, מפורטים בשלחן ערוך, ברמב"ם ובכל ספרות ההלכה הענפה אשר קיימת לנו מדורי דורות וממשיכה להיכתב עד היום.

אך ברצוני להעלות שאלה בזהירות רבה.

האם הפוסק נדרש רק לדעת את משפט התורה או הפוסק צריך לדעת ולהבין את תורת חיים שה' נתן לנו?

במושג "תורת חיים" כוונתי, לכל דבר הנמצא או מתרחש בעולמו של הקב"ה.

במה דברים אמורים:

כאשר הפוסק נדרש לדון בנושא אישי, הוא צריך להבין בנפש האדם.

אתן שתי דוגמאות נוספות, כאשר הפוסק דן בסוגיה חקלאית או בחשמל, הוא צריך להבין ולקבל הכשרה בנשאים אלו.

מפני כך, אני חושב שצריך לדרוש בהסמכה לרבנות או לדיינות מהמעומדים לתפקידים אלה, ומהמוסדות המכשירים תלמידי חכמים אלה, הכשרה בנושאים כללים ולהיבחן עליהם.

שבת שלום
שאול ענבר

השאר תגובה