פרק ו משנה ו

"המכיר את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג לדבריו ואינו מחזיק טובה לעצמו
אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות אוהב את הצדקות אוהב את התוכחות אוהב את המישרים
מתרחק מן הכבוד ולא מגיס לבו בתלמודו ואינו שמח בהוראה
נושא בעול עם חבירו מכריעו לכף זכות מעמידו על האמת מעמידו על השלום
מתישב לבו בתלמודו שואל ומשיב שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות המחכים את רבו והמכוין את שמועתו והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר +אסתר ב'+ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"
משנתנו ממשיכה למנות את הדברים שהתורה נקנית בהם.
הלומד צריך לדעת מה הוא מסוגל ללמוד ומה הוא לא מסוגל ללמוד. הלומד אשר שמח במה שהוא למד. בנוסף הלומד שלמד יודע ויכול לעשות סייג לדבריו ולמעשיו. מפני שהוא יודע מה מותר ומה אסור. הלומד והמחדש בה חידושים ואינו זוקף לזכותו את הלימוד הזה או את החידוש הזה. התוצאה מלימוד שהלומד למד, שהוא אוהב את הקב"ה ואת הבריות וכן הוא אוהב לעשות ולתת צדקה. בנוסף הלומד למד שתוכחה שמוכיחים אותו, היא לטובתו. כך הוא יכול ללמוד פעם נוספת ולתקן את מעשיו. הלומד אשר הולך עם הבנתו מהלימוד, זה אדם שאוהב ללכת בדרך הישר. הלומד ואינו מבקש כבוד עבור לימוד זה. אדם שאינו מתגאה בלימודו, דבר זה מראה שאדם זה צנוע ואינו מבקש דבר עבור לימוד זה. אדם שאינו שמח להורות הלכה, זה אדם המודע לגודל האחריות בפסיקת הלכה. אדם אשר מסייע לחברו וכך הוא מפנה לחברו זמן ללמוד תורה. אדם המלמד זכות על חברו ובכך אדם זה מראה שהוא מיישם את לימודו. אדם שמלמד את חברו את האמת ובכך חברו חי בשלום עם עצמו. הלומד דבר וכך מתיישב לבו של הלומד. מפני שלפני הלימוד הדבר לא היה מיושב על לבו של הלומד ואחר הלימוד הדבר מיושב על לבו. שואל ומשיב על לימודו ושומע דבר נוסף על לימודו ובכך מחדד את לימודו ומחדד את הנדרש לעשות. המחכים את רבו בלימודו וכך הוא מראה שהוא קלט את לימודו מרבו והוסיף על לימודו של רבו. הלומד למד דבר הסותר את לימודו בעבר אך לומד זה כבר מספיק מלומד שיכול ליישב את לימודו עם שאר לימודו. האומר דבר בשם אומרו ואינו מתבייש לאומרו, שלא יאמרו לו שאינו מחדש מעצמו, אלא להיפך זה מראה שלומד זה קנה תורה.

השאר תגובה