פרק ב משנה ב
"רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון
וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון
וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתן וצדקתם עומדת לעד ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם"
רבן גמליאל אומר, לימוד תורה ולהתנהג ב"דרך ארץ" הם מונעים מאדם חטא, מפני שדברים אלה הם דרכה של תורה. לעומת זה, אדם שרק לומד תורה אך אינו עוסק במלאכה מלשון עשייה ויצירה התנהגות זו עלולה בסופו של דבר לגרום לבטלה והבטלה עלולה לגרום לחטא, מפני שרק ללמוד תורה זה קשה מאד והרבה בני אדם אינם יכולים ללמוד תורה כל הזמן. אם אדם חפץ להתעסק בתורה, עדיף לאדם למצוא עיסוק בתחום התורה. אדם ההולך בדרכה של תורה, צריך להוות דוגמה לציבור הרחב, לכן זו סיבה נוספת שאדם זה צריך לעסוק במלאכה. בזמן שרואים אדם זה, יכול להיות שהציבור ינהג כך. הרי בתקופת התנאים, כל התנאים למדו תורה ועסקו במלאכה. בזכות העשייה הציבורית של מנהיגי הציבור, אע"פ שהם אינם מספיקים לעשות את הדברים המוטל עליהם, עדיין הקב"ה מחשיב את עשיתם כאילו שהם הספיקו לעשות את כל המוטל עליהם בעשייה הציבורית וגם ללמוד תורה.