זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשבט שמעון, בועל מדינית.

מעשה אסור הוא עושה.

בתגובה מידית על מעשה זה, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, הורג אותו.

הקב"ה נותן צל"ש לפנחס, על מעשה זה.

הצל"ש הוא, ברית כהונת עולם.

מהעת הזו, מובטח לפנחס ולכל צאצאיו, שהם יהיו כוהנים לעולם ועד.

 במעשה חמור זה, הקב"ה מקנה לפנחס כהונת עולם.

יש לשאול, היאך הקב"ה נותן מתנה כה גדולה לפנחס על מעשה זה?

התשובה אשר עולה בראשי באופן מידי, שלעתים חייבים לבצע פעולה מיד, ללא התלבטויות ושאלות.

הרי הלכה מפורשת בידינו, כל הבועל כותית קנאים פוגעים בו ואין כאן המקום לעיון בהלכה זו.

פנחס רצה להראות בהריגה זו לישראל, שלעתים חייבים לקיים הלכה ללא לשאול רב וללא לדון בבית המדרש.

אך יש להעיר הערה מאוד חשובה, צריך לדעת מתי לקיים הלכה ללא לשאול רב ועוד יותר חשוב צריך לדעת מתי להעיר לאדם אחר.

במה דברים אמורים? כל עוד אני מקיים או לא, שואל או לא זו בעיה שלי.

אך כאשר אני מעיר לזולת, אני צריך לשקול האם הערתי תוסיף תועלת.

בנוסף, צריך לדעת מתי ואיך לגשת.

דברים אלו אמורים עוד יותר כאשר מדובר בנו הרבנים.

אנו צריכים להיזהר בזה כפל כפליים.

שבת שלום
שאול ענבר