לע"נ חברי ומורי יעקב בן אסתר זצ"ל מכולל הרמה בקרית שמואל
פרשיות תזריע, מצורע, עוסקות באנשים טמאים וטהורים בטומאות שונות. אנו נתמקד באדם מצורע.
תחילה יש לשאול, מדוע אדם מצורע?
הצרעת מגיע על עוון לשון הרע.
לומדים שהצרעת באה על עוון זה, ממרים אחות אהרון ומשה.
כתוב (במדבר פי"ב), שמרים דברה על משה שהתחתן עם אישה כושית (ציפורה) ועל אמירה זו (שהיא הייתה לשון הרע), היא לקתה בצרעת.
בנוסף, הגמרא (ערכין טז,א) אומרת, "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע".
ממקורות אלה רואים שהצרעת, מופיעה (גם) שמדברים לשון הרע.
כאשר אדם מצורע, הכוהן שם אותו מבודד, שנאמר (ויקרא פי"ג, פס' מו), "כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ".
צריך להבין שתי נקודות בפסוק.
א. מה הפירוש של "מחוץ למחנה"?
ב. למה האדם המצורע יושב בדד?
צריך להבין שהמחנה היה מחולק לשלושה אזורים והיו שלושה סוגי טומאה שיצאו מהמחנה.
א. אדם טמא מת יוצא ממחנה שכינה שמשכן ה' בו.
ב. אדם זב, אישה נידה\זבה\יולדת אנשים ונשים אלו יוצאים ממחנה לוויה, שהוא המחנה הקרוב ביותר למחנה שכינה.
ג. אדם מצורע יוצא ממחנה ישראל ויושב בדד.
אנו רואים שהאדם הטמא חייב לצאת מאזור מסוים מהמחנה והיציאה היא ע"פ דרגת הטומאה.
אתן דוגמה מחיינו, שתסביר לנו את היציאה ממחנות.
לדוגמה, חייל ככל שהוא העולה בדרגות, כך מותר לו להיכנס למקומות יותר גבוהים ומסווגים.
דוגמה זו הפוכה מאדם הטמא. אך אפשר אולי להבין את היציאה מאזור מסוים מהמחנה. מהחייל שמתקדם בדרגותיו.
עתה צריך להבין מדוע אדם מצורע יוצא מכל המחנות ויושב בדד?
לדעתי, הסיבה היא אדם המדבר דיבור שאינו צריך ואינו ראוי, צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו ולתקן דרכיו.
הסיבה שמחמירים בדיבור. מפני שלדבר זו פעולה שהכי קשה לעשות ולא לשלוט בו.
אני למד מרעיון זה, שאם אחשוב לפני כל מעשה שלי, אולי אעשה מעשים יותר בשיקול הדעת ואף אחסוך פעולות מסוימות וכך ייטב לי.
שנזכה בע"ה לסוף מעשה במחשבה תחילה.
נקודה לדיון: איך אתם מרגישים כאשר אתם חושבים לפני עשיית המעשה? ספרו על דוגמה אחת כזו.
שבת שלום
שאול ענברי