אנו נכנסים ליום הדין במצב אי-ידיעה.
עברנו שנה מטלטלת בעבודת ה'.
מעשינו היו פעם יראה של אהבה ופעם יראה של רוממות, לפעמים אמונתנו הייתה חזקה ואיתנה ולפעמים לא הייתה בנו אמונה. פעם דבקנו בה' ופעם מרדנו וחטאנו. ממהפך למהפך בעבודת ה', פעם עבדנו את ה' בדבקות ופעם לא. לעתים בישרות ותום לב ולעתים באי-המידות האלה. עבודת ה', חוותה עליות ומורדות.
בנוסף עתה סיימנו חודש של תשובה ואין אנו יודעים אם תשובתנו התקבלה או לא.
במצב זה, אין אנו יודעים מה לומר ומה לדבר אל אבינו.
אומנם אנו יודעים שאנחנו בנים לאבינו ואבא אוהב את בניו.
אך אחרי שנה כזו הרגשתנו כה מבולבלת, עד שפינו ללא כל שיח.
מפני כך, אולי ה' ציווה שיום זה יהיה יום תרועה וגם אנו מרגישים שאנו יכולים לשמוע ולהשמיע רק קולות של שופר.
קולות אלה גם הם מבולבלים, כמצבנו.
אנו משמיעים תר"ת, תש"ת, תשר"ת.
עתה במצבנו זה מה שאנו אומרים לאבינו.
אמירתנו יכולה להיות ללא כל כוונה, מפני בלבולנו.
ה' כבר מביננו ויודע כוונתנו.
ככתוב, "כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה".
שנזכה בע"ה שה' ישמע ויאזין לקול השופר שלנו.
נקודה לדיון: מהו קול שופר עבורכם?
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה
שאול ענברי