דיני כיסוי ראש לגבר מוגבל

השאלה
א. האם מותר לאדם המתקשה לחבוש כיפה בכוחות עצמו לשבת או ללכת בלא כיסוי ראש?
ב. האם מותר לאדם כזה לברך בלא כיסוי ראש?
תשובה
הגמרא בקידושין (לא ע"א) מספרת:
רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי.
הרמב"ם (הל דעות פ"ה ה"ו) מביא להלכה: "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן… ולא יתגלו ראשן…". ממקור זה אנו יכולים לראות שרק תלמידי חכמים נהגו מנהג זה.
צריך להבין מה פירוש הביטוי "תלמידי חכמים". הרמב"ם כותב (שם פ"א ה"ד) שהדרך הישרה היא מידה בינונית/הדרך האמצעית, וזוהי דרך החכמים. כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם. סימוכין לדעת הרמב"ם ניתן למצוא בדברי הגמרא במסכת שבת (קיח ע"ב): "אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי (=יבוא לי שכרי) דלא סגינא ארבע אמות בגלוי הראש".
בשולחן ערוך (או"ח ב, ו) כתוב: "אסור לילך בקומה זקופה ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש ויבדוק נקביו". ניתן לראות שפסק זה הוא על פי הגמרא בקידושין. נושאי הכלים של השולחן ערוך מסבירים שמדובר במידת חסידות. לפי עניות דעתי, פירושה של "מידת החסידות" במקרה זה הוא רצונם של בני האדם להידמות לרבותיהם – כיוון שהחכמים הקפידו על כיסוי ראש, הרי שגם שאר בני האדם הלכו כך כדי להידמות אליהם.
שאלה נוספת שמתעוררת אצל נושאי הכלים היא האם יש לכסות את הראש בשעת ישיבה. הב"ח על הטור כותב:
ויכסה ראשו כו' איכא למידק דעיקרא ה"ל למימר דיכסה ראשו ואח"כ יאמר ויקום וילך בכפיפת קומה כו' ואפשר דבא להורות רבינו דאין להיזהר כלל בגילוי הראש כשיושב ולכן אחר שכתב ויקום וילך וכו' כתב ויכסה ראשו וכו' לאחר דבשעה שרוצה לילך יכסה ראשו.
הב"ח מדייק מלשון הטור:
ויקום וילך בכפיפת קומה כדאיתא פ"ק דקדושין: אמר רבי יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה, שנאמר '…מלא כל הארץ כבודו', ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם רב הונא לא אזיל ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי.
(טור או"ח סי' ב)
לדברי הב"ח, מנוסח כזה משתמע שהכוונה היא דווקא לקימה והליכה באופן פיזי.
המגן אברהם (רפב, ח) מביא טעם נוסף להיתר ישיבה בראש מגולה. המג"א מסתמך על דברי התוספות בעניין המקום שבו נערך הפייס בבית המקדש. הפייס נערך באופן הבא: הכוהנים עמדו בשורה, הממונה היה נוטל מכהן אחד את מצנפתו וממנו הספירה החלה במספר קבוע, כאשר הממונה הגיע למספר שנקבע הוא היה מרים את מצנפתו של הכהן שאליו הגיע בספירה, ואותו כהן היה זוכה בפייס. התוספות מסבירים שעריכת הפייס באופן זה לא היתה יכולה להיעשות בעזרה (כנראה מפני כבודה) אלא היא נעשתה מחוץ לעזרה, בגלל גילוי הראש של הכוהנים במהלכה. על סמך דברי התוספות, המג"א פוסק שניתן להתיר ישיבה ועמידה בראש מגולה.
מכל מקום, הט"ז (וכן ה'באר היטב') אומר אסור לאדם לשבת בגילוי ראש בעגלה נוסעת. וזו לשונו של הט"ז (או"ח ב, ד):
…ונראה לי דהוא הדין אם רוכב ע"ג בהמה או יושב בעגלההוא כמהלך, דהא אמרי' סוף פרק קמא דקידושין רוכב כמהלך דמי.
בכל מקרה, בימינו כולם נוהגים לכסות את ראשם אפילו בישיבה, על כן יש להקפיד על כיסוי הראש.
עם זאת, מכיוון שכמו שראינו מדובר בסופו של דבר ב'מידת חסידות', נראה לי שאפשר להקל לגבי בן אדם שאינו יכול לחבוש בעצמו את הכיפה. כמו כן, לפי עניות דעתי יהיה מותר לו ללכת ד' אמות בגילוי ראש עד שימצא מישהו שיחבוש לו את הכיפה.
חובת כיסוי הראש בברכות
במסכת שבת (י ע"א) מובא דיון בשאלה איך צריך לעמוד בתפילה:
רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת וגו'. רבא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא- לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי,אמר:כעבדא קמיה מריה. כי איכא שלמא –לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר: הכון לקראת אלוקיך ישראל.
מדברי הגמרא עולה שראוי היה שבשעת צער בני האדם יורידו את כל הסממנים החיצוניים מעליהם, כדי שלא ייראו חשובים ויהיו כ"עבד לפני רבו". ברם בשעת שלום רצוי ללבוש מלבושים המכבדים ומחשיבים את האדם על מנת שתפילתו תהיה בבחינת "הכון לקראת אלוקיך ישראל".
הרמב"ם (הלכות תפלה פ"ה ה"ה) פוסק שאין להתפלל בראש מגולה. מדבריו שם (פ"א ה"ב) אנו רואים שהכוונה היא לכל אדם למעט נשים, עבדים וקטנים. פרשניו מצביעים על הגמרא במסכת שבת שציטטנו לעיל כמקור לפסק זה, ברם בגמרא לא מוזכר כיסוי הראש. על כן ניתן להניח שלהבנת הרמב"ם "מתעטף ומצלי" משמעו גם בכיסוי הראש.
הבית יוסף (או"ח סי' צא, ד"ה ומ"ש רבינו) כותב:
ורבינו ירוחם כתב בסוף נתיב טז (ח"ז דף קמח עד) שאסור לברך בגילוי הראש ובמס' סופרים פי"ד הט"ו) כתב: פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את "שמע". וי"א בכרעיו ובגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה (ש)אינו רשאי להוציא הזכרת השם מפיו.
דבריו של רבנו ירוחם נאמרו בהקשר של הסוגיא בברכות (נא ע"א) המונה "עיטוף" בין עשרה דברים שנאמרו על הכוס, כאשר להבנתו החובה לכסות את הראש היא משום הברכה הנאמרת על הכוס. הבית יוסף בסימן קפ"ג מקשה על הבנה זו – הרי האיסור נוהג בכל ברכות, אם כן מה הרבותא בכוס של ברכה (שדווקא לגבי נאמרה חובת העיטוף)? תשובת הב"י היא שבברכת המזון יש צורך בשני כיסויים על הראש (סודר על גבי כובע). ה'מעדני יו"ט' מיישב את קושיית הבית יוסף באופן אחר – רק בכוס של ברכה מופיעים עשרה דברים אלו ביחד, אבל ברור שהחובה לכסות את הראש קיימת לגבי כל הברכות.
במסכת סופרים (פי"ד הי"ב) נאמר כך:
פוחח הנראין כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה פורס על שמע. ויש אומרים בכרעיו נראין או בגדיו פרומים פורס על שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו. ובין כך ובין כך מתרגם, אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו.
ניתן לראות מכאן שישנה מחלוקת בעניין האיסור להזכיר את השם בגילוי ראש. ר' יעקב בר' ברוך נוימבורג בפירושו 'נחלת יעקב' למסכתות קטנות מסביר שם:
אבל אינו קורא בתורה – זה נמי הטעם שאין כבוד לציבור בראשו מגולה לקרות, או לעבור לפני התיבה, או לישא כפיו.
נראה, אם כן, ש'נחלת יעקב' הבין שהאיסור הוא מפני כבוד הציבור.
לעומת זאת, המהרש"ל בתשובתו (סי' עב) מתיר לברך בגילוי ראש, ומביא שני מקורות התומכים בכך. האחד הוא ממדרש בויקרא רבה (פר' כז, הציטוט בלשונו של המהרש"ל):
אמר ר' ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא (מכתב) שלו למדינה, מה הם עושיםן כל בני המדינה עומדים על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראים אותה באימה וביראה ברתת ובזיע. אבל הקב"ה ית' אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמה דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדים ולא פרועי ראש וכו'.
ממדרש זה משמע שאין חשיבות לאופן שבו אומרים קריאת שמע מבחינה זו.
המקור השני הוא תיאור מנהגו של ר' הונא בגמרא בקידושין (לא ע"א), שכבר הבאנו למעלה בדיון בעניין החובה הכללית לכסות את הראש. המהרש"ל דן בסוגיא זו ומסיק שמעשה רב הונא היה ממידת חסידות, ושזה שייך רק תחת כיפת השמים. הוא מסכם שם:
וכן מסתבר שמדת חסידות הוא בהזכרת השם שלא יהא בגילוי הראש כמו הולך ד' אמות באויר השמים.
סיכום
לסיכום, אנחנו רואים שרוב הפוסקים אסרו להזכיר את השם ולברך בגילוי ראש, למעט המהרש"ל שכתב כי אין בזה אלא מידת חסידות (יש לציין שבסוף דבריו פוסק אף המהרש"ל כי ראוי להחמיר, משום שרוב העם "תופסים בה קלות ולפריצות כאילו עובר על דת יהודית").
במקום שאי אפשר לאדם מוגבל לחבוש כיסוי ראש, יסמוך על הדעה שמותר להזכיר את השם בגילוי ראש (כפי שמובא במסכת סופרים).

השאר תגובה