פרשתנו מתחילה באזהרה על השבת ואח"כ עוברת הפרשה לבניית המשכן.
מספר פעמים בתורתנו מופיעה סמיכות פרשיות אלו.
חכמינו זיכרונם לברכה, נתנו טעם בסמיכות זו.
הטעם, שעבודת המשכן לא תדחה את השבת.
כוונתם, שההתלהבות מבניית המשכן הפיזי, לא תדחה את השבת הרוחנית.
יש להבין את כוונת חכמינו לעומק.
המשכן בהיבטו הראשון הוא דבר פיזי והשבת בהיבטה הראשון היא רוחנית.
אנחנו בני האדם קל לנו להתחבר לפיזי וקשה לנו להתחבר לרוחני.
מפני זה התורה מנתה מספר פעמים סמיכות פרשיות אלו.
להורות ולהזכיר לנו שהפיזי והרוחני שווים בפני הקב"ה.
הוראה והזכרה זו, מספר פעמים, באה לומר לנו שאנחנו מוגבלים בתפיסתנו הרוחנית.
הגבלה אין פירוש הדבר שיש להתבייש במגבלה.
אלא צריך לקבל את המגבלה כעובדה קיימת ועמה לחיות.
דוגמא, כולנו מוגבלים בהשגת ה'.
אחד יותר ואחד פחות מוגבל בדבר הזה.
יוצאים מהנחה זו ב' דברים.
דבר ראשון, מפני מגבלה זו, התורה חוזרת מספר פעמים על סמיכות פרשיות אלו.
חזרה זו, מטמיעה ומשרישה בנו שהפיזי והרוחני שווים בפני הקב"ה.
דבר שני, מפני מגבלה זו, אף אדם אינו צריך להתבייש במגבלתו או לומר שאני יותר טוב, מפני שאין לי מגבלה זו.
אלא אנחנו צריכים לחיות מתוך מי מה שאנחנו וכאשר נחייה ע"פ תודעה זו, נתאחד ואחדות זו תפיץ את אור ה' הגדול בעולם.
מפני הקב"ה אחד וא"כ הקב"ה חפץ שבניו יהיו באחדות.
שבת שלום
שאול ענבר