הקב"ה מצווה את משה, שאת בגדי הכהונה יתפרו אנשים חכמי לב.
הביטוי "חכמי לב", אינו ברור כלל ועוד הקשר שלו לבגדי הכהונה.
אנו יודעים שתפירה היא מלאכת ידיים.
למלאכה זו צריך אומנות בידיים.
אך לב, איננו משתמשים בו בשעה שאנו תופרים את הבגדים.
אם כך, צריך להבין את הקשר בין תפירה ללב.
הלב אחראי על הרגש.
מלאכה שנעשית עם רגש, היא הרבה יותר טובה ממלאכה טכנית.
הרגש מפעיל את מוחנו לטוב או לרע.
הפעולה של המוח והלב נעשית כל הזמן בצורה דו-סטרית.
דוגמה, כאשר אני מתחיל לכתוב דבר תורה, אני מתחיל בצורה טכנית (בדרך כלל).
אך ככל שאני כותב ומפתח את הדבר תורה, אני מרגיש שאני מתחבר אליו והפיתוח הוא גם מהלב.
אם הדבר תורה היה רק מהמוח, לא הייתי יכול להתחבר ולפתח שיחדור ללבי וללב אנשים נוספים.
ההבחנה ביו כתיבה מהמוח לכתיבה מהלב, היא לא תמיד ברורה.
אך אני מרגיש בשלב מסוים שהכתיבה הופכת למעין יצירת אומנות.
בבגדי הכהונה, מתרחש תהליך זהה.
הקב"ה היה יכול לצוות את משה, לתת את המלאכה בידי אנשים פשוטי עם היודעים טכנית את המלאכה (אגב, איני מאמין שנמצאים תופרים שאינם פועלים עם ליבם. בעת מלאכתם).
הקב"ה מצווה שיתפרו את הבגדים, לכבוד ולתפארת.
כבוד ותפארת, הם פעולות הקשורות ללב.
לכבד אדם זה מגיע מהלב, אי-אפשר לכבד באופן אחר, אנו אומרים, אני רוחש לאדם זה כבוד, סימן שפעולה זו היא בלב.
לתפור בגדים לתפארת, צריך חוש יופי, חוש זה מגיע מהלב.
מפני כך, אנו מצווים שרק תופרים שהם "חכמי לב" יתפרו בגדי כהונה.
שנזכה בע"ה לפעול בחכמת הלב.
שבת שלום
שאול ענברי