בפרשתנו מופיע קורבן העולה ואותו מקריבים על מזבח שיש בו אש שאינה נכבית לעולם.
אנסה להציג רעיון העולה משני מרכיבים אלה.
עולה – קורבן זה עולה כולו לה' ולא אוכלים ממנו כלום.
קורבן זה מקריבים על ביטול מצוות עשה ועל הרהור הלב שהאדם עבר עליהם.
מדוע מקריבים קורבן זה?
קורבן זה מסמל התבטלותנו והתמסרותנו הטוטאלית כלפי ה' א-להינו.
רעיון זה מובא ברמב"ן (ויקרא פ"א פס' ט), "כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לא-להיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש".
נראה לי שהתמסרות טוטאלית לא-ל, זו כוונה עמוקה שהאדם נדרש לקבל את כל הנעשה ע"י ה' ובפרט האדם חייב לקבל את כל העובר עליו בחייו.
בדומה להתמסרות האדם לא-ל, אנו רואים שהא-ל מתמסר לאדם.
דוגמה לכך מוצאים בירמיהו (ל"א, ב') "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד."
אחר שראינו שקורבן העולה מסמל התמסרות והתבטלות כלפי ה' יתברך וכן שה' מתמסר לבני אנוש, נעבור להתבונן באש על המזבח שלא נכבית לעולם.
אש המזבח – תכונת האש שהיא בוערת כלפי מעלה.
מפני כך, אש זו מסמלת את התמסרות הטוטאלית של האדם כלפי א-להינו וכן את התמסרות של אבינו שבשמים.
אחר שראינו שקורבן העולה והאש המזבח מסמלים את אותו דבר, אנו צריכים להסביר מדוע יש שני דברים המסמלים דבר זהה.
התשובה לשאלה זו היא שהעולה מסמלת את התמסרותנו לקב"ה והאש מסמלת שהקב"ה מעלה ומקבל את האדם.
לימוד זה מראה שכל העולם מנוהל ע"י הקב"ה.
מסקנתי מובילה אותי למסקנה נוספת שייטב לנו שנקבל את כל הקורה לנו.
כאשר נקבל את המתרחש בחיינו, נוכל לצעוד קדימה (בדבר תורה לליל הסדר, נחריב בעניין זה).
דברים אלה חשוב לי להגיד לעצמי, מפני שהרבה פעמים איני מקבל את מצבי וכאשר אקבל את מצבי באהבה וברצון ואבין שהכל מנוהל ע"י הקב"ה, ייטב לי ואחיה יותר בהבנה וקבלה.
שנזכה בע"ה לקבל באהבה וברצון מה' את כל אשר נשלח מה' יתברך.
נקודה לדיון: מתי אתם מקבלים ומתי אתם לא מקבלים את העובר עליכם? למה אתם מקבלים או לא מקבלים את העובר עליכם?
שבת שלום
שאול ענברי