בסוף הפרשה הקודמת, יעקב בורח מעשיו ללבן.

בחרן הוא פוגש את רחל ורוצה להתחתן איתה

הוא עובד אצל לבן אבי רחל ולאה.

אחר כמה זמן, לבן שואל את יעקב מה משכורתך?

יעקב משיבו, ברצוני להינשא לרחל.

לבן משיבו על כך, ברצוני לתת אותה, לך. שבה עמדי.

כוונת לבן באומרו: "שבה עמדי", שאם תעבוד שבע שנים, תקבל אותה.

בליל החתונה, אחר כל החגיגה, לבן נותן את לאה ליעקב.

למחרת בבוקר, לבן אומר ליעקב, המנהג שלנו לתת את הבכירה לפני הצעירה ואם אתה רוצה את רחל תעבוד שבע נוספות וכך היה.

פרשה זו מראה שלמרות קשייו של יעקב והרמאות של לבן, יעקב נשאר לדרכו, דרך האמת.

אין זה קל להישאר נאמנים לדרכנו כאשר יש לנו קשיים גדולים ואם בנוסף מישהו מערים עלינו קשיים נוספים, הקושי הוא יותר גדול.

כאשר מצליחים לעמוד בקשיים האלה, אנו מרגישים יותר חזקים בדרכנו.

שנזכה בע"ה ללכת בדרכנו גם בקשיים הגדולים ביותר.

שבת שלום

שאול ענברי