פרשת האזינו פותחת בשבחם של ישראל והברכות שמקבלים.

דוגמה: שאל אביך זקניך ויאמרו לך, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל .

אחר הפתיחה, משה עובר לתת תוכחה לישראל ואומר להם את העונשים שיקבלו.

דוגמה: וישמן ישרון ויבעט וכו', ישראל יקנאהו לאלוהים אחרים במעשה הרשעים (כגון: משכב זכר, ע"ז).

לאורכה של התורה, אנו מוצאים שהברכות\שבח הן יותר קצרות מהקללות\תוכחה הכתובה בתורה.

השאלה, מדוע מקצרים בברכות ומאריכין בקללות?

הליכה בדרך ה', היא קשה מאד ונדרש מאמץ רב מההולך בה.

המקבל על עצמו דרך זו, לא יסטה מדרך זו.

מפני כך, אדם ההולך בדרך התורה שקוע בה וזו הברכה הגדולה שיש ואינו זקוק להרבה ברכות.

אדם ההולך בניגוד לתורה או לא מקיים את כל מה שבאפשרותו לקיים, צריך להזהירו ע"י קללות.

מפני כך, אדם זה זקוק להרבה קללות שלא יסטה מדרך התורה.

שנזכה בע"ה תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.

שבת שלום ושנה טובה

שאול ענברי