פרשת אמור פותחת באיסורי טומאה לכוהנים ואיסורי חיתון ומומי כוהנים הפוסלים אותם מעבודת המקדש.

הכוהנים משמשים שליחים של ישראל ולכן הם חייבים להיות מושלמים.

השלמות מתבטאת בדברים שהצגנו למעלה.

לדוגמה, הכוהן צריך להיות טהור בעבודתו.

אולם ברוב ימי בתי המקדש (הראשון והשני), איסורים אלה נכחו ומשפט התורה לא נתקיים, לצערנו.

קיימות הלכות דומות לכוהנים בעלי מומים, בשליח ציבור.

לדוגמה. הש"ץ צריך קול ערב, מקובל על הציבור וכו'.

הרגשתי מתנאי עבודת הכוהנים ומהתכונות והמידות שש"ץ צריך, שהכוהן צריכים להיות בעלי אחריות בעת תפקידם.

היאך אחריות זו מוטלת על הכוהן או על הש"ץ?

אנשים אלה צריכים ללמוד ולדעת מתי הם יכולים ומתי הם אינם יכולים להיות שליח ציבור.

עתה ברצוני לטעון, שכל אדם יכול\צריך להיות מעין שליח ציבור.

כיצד?

אנו יודעים שכל ישראל ערבים זה לזה.

ביטוי זה עבר גלגולים.

לאחר כל גלגוליו של ביטוי זה, כיום מובנו של ביטוי זה הוא לדאוג לשלומם ולרווחתם של כל ישראל.

בכך שאדם דואג לכל ישראל, האדם הופך להיות שלוחם לכל דבר ועניין.

כאשר נבין ונפנים עניין זה, אולי עשייתנו תהיה עם יותר תשומת לב ונבצען על הצד הטוב ביותר כולל קיום מצוות.

שנזכה בע"ה להיות שליחי ציבור נאמנים.

שבת שלום

שאול ענברי