בפרשתנו מופיעה תלונת ישראל, שאין להם שתייה.
לאור זאת, ה' מצווה את משה לקחת את מטהו וכן מצווה את משה ואהרן להקהיל את העם אל הסלע.
סלע זה יוציא מים לישראל ע"י שנדבר אליו.
באמת כך היה, כל העם באים אל הסלע.
כעת משה מכה בסלע במקום לדבר אליו.
משה ואהרן נענשים על מעשה זה.
העונש שמשה ואהרן לא נכנסו לארץ.
סיבת העונש, ששני מנהגי ישראל לא עשו כדבר ה' ובכך לא הראו את גדולת ה' לישראל.
בשמות ישנו מקרה דומה למקרה שלנו כאן
העם מתלונן שאין לו מים לשתות, ה' מורה למשה שיכה בסלע ויצאו מים וכך היה.
א"כ מדוע במקרה שלנו, הקב"ה מורה לדבר אל הסלע, הרי למשה היה יותר קל להשתמש "במטה הקסמים" ולהיות בטוח שיצאו מים מהסלע?
ידוע שמעשה קסמים, ילד נמשך אליו מדיבור, שיחה.
ילד קטן קולט יותר בראייה עם הסבר של אדם מבוגר.
ככל שהילד גדל אפשר להקטין את המראה החזותי ולהשתמש יותר בדיבור.
אולם, בדברים מסוימים טוב מראה עיניים מדיבור (אף למבוגר).
ה' רצה להרגיל את ישראל לקראת כניסתם לארץ, שבארץ לא יהיו הרבה "קסמים".
כך שבשנת הארבעים, הקב"ה מצווה את משה ואהרן לדבר אל הסלע.
שבת שלום
שאול ענברי