"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה" (ויקרא יב,ב-ה')
פרשתנו פותחת בדיני יולדת. לא אכנס כאן לכל דיני יולדת, אך אסביר את חלקם בקצרה. יולדת טמאה בטומאת נידה כתוצאה מלידתה. אחר שהיא ניטהרת, אישה זו עדיין אסורה לאישה למרות שהיא איננה טמאה. אחד הטעמים שאישה זו אסורה, כיוון שאישה זקוקה להבראה הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית. תהליך ההיטהרות וההבראה שונה בין לידת זכר ללידת נקבה, מבחינה זמן ההיטהרות וההבראה. איני מבין מדוע יש הבדל בזמן, אך אני רואה שיש התייחסות שונה לזכר והתייחסות שונה לנקבה בעניין זה.
ברצוני ללמוד מפרשה זו, שצריך להתייחס לאדם באופן אישי כאשר הוא זקוק לכך. התייחסות לאדם זה צריכה להיות רק לדבר שאותו אדם זקוק לו ולא מעבר לזה. אם נתייחס בצורה זו לאנשים הזקוקים לייחס מיוחד ולא נהפוך אותם למיוחדים בכל דבר ועניין, נזכה בעז"ה לסייע בצורה יותר טובה ונכונה לאנשים אלו ובכך אולי נקבל אנשים אלו לחברה, מפני שלא נראה בהם משהו מיוחד כ"כ. מסיבות אלו יש להתאים לכל אדם הזקוק לסיוע תכנית מותאמת אישית.
מוזמנים להגיב
שבת שלום
שאול ענבר