בית המשפט.
השופט נכנס.
שומע טענות הזה, שומע טענות הזה
מנסה לזכות הזה, מנסה לזכות הזה.
בסוף ייקוב הדין את ההר.
אתה מקבל כך ואתה מקבל כך.

משה רואה את יעקב בשעת מעשה חמור.
משה לעצמו ממלמל: איני שופט, חובה עלי לזכות את יעקב.
מהפך משה בזכותו של יעקב וממשיך להפך.
לפתע אורו עיניו של משה.
מצאתי, מצאתי נקודה קטנה בזכותו של יעקב, ממלמל משה לעצמו.
מעתה יעקב זכאי גמור בעייני

בית המשפט של עצמי.
כבודי נכנס לאולם המשפט.
לא שומע את עצמי כלל.
לא מהפך בזכותי.
היישר ייקוב הדין את ההר, כמובן לחובה.
לפתע אחר שנים של הלקאה עצמית.
אני משיח עם עצמי ואומר.
כבודי.
ברוא ה' אני ואהוב ה' אני.
בזכות זה, אני נדרש לעולם.
יש לי מה לתת כאן.
די שאהיה שמח בי ובמעשיי.
כל תנועה וכל נשימה, אמירה שלי כדאי לעולם.
אף שאיני עושה דבר, יש בי תכלית.
מפני שאני חי, לכן יש תכלית בכל אשר בי.
ופתאום אני הופך לבעל זכויות מרובות.

יהי רצון מלפניך ה'.
תן בי את הכח להמשיך לזכות את עצמי לא רק על הנייר, אלא בחיים עצמם.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר