פרשת נשא: כל יום זה יום חדש
"ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח" (במדבר ז,יא)
בסופה של פרשתנו מופיעה חנוכת המשכן. בגמר חנוכת המשכן מקריבים נשיאי השבטים קורבן לכבוד חנוכת המשכן. במשך שנים עשר יום מעת הקמת המשכן הקריב כל יום נשיא משבט אחר. קורבן של נשיא אחד היה זהה לקורבן של נשיא אחר. התורה חוזרת שתיים עשרה פעמים בדיוק על אותו קורבן עבור כל שבט.
השאלה העולה מפרשה זו, מדוע התורה חוזרת שתיים עשרה פעמים בדיוק על אותו קורבן ואינה כותבת פעם אחת את הקורבן ואומרת זה הקורבן אשר הקריבו כל נשיאי ישראל?
תשובה, לדעתי הקב"ה אומר לנו בכתיבה זו, שכל יום הוא יום בפני עצמו ויום זה הוא חדש ולא קשור לימים הקודמים. אתן דוגמה להסביר את דבריי, אנו כל יום עושים חלק מפעולותינו בדיוק כפי שעשינו בימים הקודמים. אך הידיעה שזהו יום חדש, לפעמים נותנת כוח לעשות אותן פעולות בדיוק וגם פעולות אחרות כל יום.
אתן דוגמה אישית, אני אדם מוגבל וקשה לי מאד בחיים בתחומים שונים וללא המחשבה והידיעה שכל יום זה יום חדש, נראה לי שלא הייתי מחזיק מעמד. מפני שביום חדש קיימת בי תקווה חדשה.
תפילה ליום חדש ולתקווה חדשה
למשכיל תפילה.
אתה בראת עולם.
נטעת בעולמך שבעת ימים בשבוע.
כל יום רודף וכל יום קשור לקודמו.
אך תן בנו את הארה להבין שגם כל יום הוא יום חדש עם תקוות חדשות.
בזכות הארה זו, נזכה ליצור ולבנות את עולמך.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר