"ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית יז,יא)
אחר שאברהם אבינו מכיר ומאמין בקב"ה. הקב"ה מצווה את אברהם לעשות ברית ביניהם ולמול את בשר עורלתו וכן כל זכר מבן שמונה ימים מצווה למול את עצמו או אביו מצווה למול את בנו. אחר ציווי זה, אברהם אבינו מל את עצמו בגיל תשעים ותשעה ואת ישמעאל בנו בגיל שלוש עשרה ואת כל יליד ביתו.
ברצוני לעסוק הפעם בשני נושאים בעניין הברית.
א. למה צריך לעשות מעשה פיזי בכריתת ברית בין הקב"ה לבין כל אחד מישראל?
ב. למה הברית היא באיבר ההולדה?
תשובות
אמונה בקב"ה ועבודתו וכל יחס של האדם להקב"ה, הוא יחס רוחני ונשמתי. מפני שהקב"ה אין לו גוף ואין לו דמות הגוף . לכן האמונה בהקב"ה היא דרגה רוחנית גבוהה של האדם. כאשר האדם נדרש להאמין כל חייו בהקב"ה וגם הוא חפץ להאמין בהקב"ה, הוא צריך לעשות סימן בגופו ללא כל מטרה אחרת מלבד כריתת הברית בין הקב"ה לכל אחד מישראל. הברית הזו מזכירה לנו בכל פעם שאנו עבדי ה'.
הברית בין הקב"ה לכל אחד מישראל, היא דבר כל כך עמוק ואישי אצל כל אחד מישראל. לכן מקום הברית הוא במקום אישי וצנוע אשר אינו גלוי לאיש. בנוסף מקום הברית הוא במקום יסוד של הולדת הוולד, לומר כשם שמקום הברית הוא מקום יסוד של הולדת הוולד, כך הברית בין הקב"ה לבין כל אחד מישראל, היא יסוד באמונתנו.
תפילה להדק את הקשר בינינו לאבינו שבשמיים.
למנצח לאדון הכל.
אתה יצרתנו, אתה בראתנו, אתה נתת לנו עולם ומלואו.
אולם אנחנו בני אדם יש לנו יצרים ופיתויים המונעים ממנו קשר עמוק ואישי אתך.
אנא אבא שבשמיים תאיר דרכנו אליך באורות דקיקים
בזכותם של אורות אלה, נהפוך את בריתנו לעמוקה ואישית יותר עד שבריתנו תהיה יסוד גדול בחיינו.
ברוך אתה שומע תפילה.
שבת שלום
שאול ענבר