פרשת כי תצא: המחייה היא הזכירה

בפרשה זו, אדבר על דברים שאולי מוכרים ומובנים לכל, אך לי דבר זה התבאר השנה יותר.
הקב"ה מצווה אותנו, זכור את אשר עשה לך עמלק.
המצווה כוללת שלושה חלקים: א. לזכור ב. לא לשכוח. ג. מחיית זכר עמלק.
זכור: לזכור בפה, לספר לנו ולילדינו את הסיפור הזה.
לא לשכוח: לא לשכוח את הסיפור הזה מהלב. כלומר, אסור לנו לשכוח את הסיפור הזה.
מחיית עמלק: אנו צריכים למחוק את עמלק מתחת השמיים.
השאלה המוכרת לכולנו, היאך אפשר לזכור ולא לשכוח, אם צריך למחוק?
תשובתי ובטח לא רק שלי, ההתעסקות בסיפור עצמו, דבר זה הוא למחוק.
אתן דוגמה, ההתעסקות בשואת יהודי אירופה וצפון אפריקה, היא המחייה הטובה ביותר לרוצחים המתועבים האלה.
ללא זכירה ושכיחה זו, אולי תופעה זו הייתה חוזרת ביתר קלות ח"ו.
ההתעסקות הזו, מזכירה ולא נותנת לנו לשכוח שואה זו, אולי כך בע"ה לא תהיה שואות כאלה לעולם ועד.
מפני כך, אולי הקב"ה מצווה אותנו מצווה זו בצורה הזו.
שבת שלום
שאול ענבר

השאר תגובה