הפרשה מתחילה במותה של שרה אמנו.
אברהם אבינו תחילה מספידה ואחר בוכה.
מדוע אברהם עושה כך, הרי רוב האנשים שאני מכיר ראשית בוכים ואחר מספידים?
אברהם ראשית מספידה, שהציבור יבין את גודל האבידה וישתתף בבכיו.
הרי שרה הייתה צנועה ואנשים לא הכירו במעשיה.
כדי שהציבור יכיר את שרה ויוכל להשתתף בצער ובבכי של אברהם, מפני כך אברהם ראשית מספיד ואחר בוכה.
ראיתי בפניני הלכה הסבר כזה (בהלכות פרק י אבלות , סעיף ו הלוויה והספדים).
ברצוני להוסיף על הסבר זה.
אתחיל בילד קטן הבוכה ולא יודעים על מה הבכי ומנסים לשאול אותו שאלות לברר את סיבת הבכי כדי לסייע לו.
אני לעתים בדיכאון ורק עצוב ומתלונן על דברים מסביב ולא אומר מה מפריע לי.
קשה במצבים אלה לומר את סיבת הדיכאון וקשה לאדם הרוצה לסייע לי לאתר את סיבת הדיכאון.
אני מנסה במצבים כאלה לרגע להתנתק מדיכאון ולנסות לומר מה מכביד עלי.
אך זו משימה קשה עבורי, מפני שאני חושש שלא יבינו אותי ויגידו לי דברים שיותר יכניסו לעוד יותר דיכאון.
אני צריך להתעלות על עצמי ולדבר כאברהם שהתעלה על עצמו בשעה קשה ודיבר תחילה ואחר בכה.
שבע"ה נדבר בעת הצורך ונוכל לעזור לעצמנו כך.
שבת שלום
שאול ענברי