פרשת בשלח: עת לעשות ועת להתפלל

ישראל יצאו ממצרים, לפתע ה' מחזק את לב פרעה והוא וחילו יוצאים לרדוף אחר ישראל.

ישראל רואים את המצריים רודפים אחריהם וצועקים למשה.

עקב כך, משה צועק אל ה' וה' משיבו, (שמות יד,טו) "וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ".

בזמנים מסוימים צריך להתפלל, אך לפעמים בעיקר במצבי סכנה, הקב"ה מצווה אותנו לא להתפלל, אלא לפעול (כגון: בפסוק הזה).

אתן דוגמה נוספת מתי היו חייבים לפעול ולא לשבת "בחיבוק ידיים".

בתקופת השואה כשעדיין היה אפשר לצאת מאירופה, לא מעט יהודים נשארו שם ולא עלו ארצה. מפני שלא האמינו למה שעתיד להתרחש, למרות "שהכתובת הייתה על הקיר".

דבר זה כלל לא פשוט מתי להתפלל או לשבת "בחיבוק ידיים" ומתי לעשות מעשה.

באופן כללי אפשר לומר, שכאשר יש סכנת חיים, עלינו לפעול ללא כל שאלה.

שבת שלום
שאול ענברי

השאר תגובה