"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד,ה')
"וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כה,ג)
פרשת בלק עוסקת ברובה בברכות של בלעם לישראל. בתחילת פרשתנו בלק מלך מואב מפחד ממלחמה עם ישראל. עקב כך בלק שולח מלאכים לקרוא לבלעם לקלל את ישראל ע"מ לנצח את ישראל במלחמה. בלעם אומר להם, אחזיר תשובה מחר ותשובתי תהיה בהתאם למה שהקב"ה יאמר לי בלילה. בבוקר בלעם מחזיר את תשובתו והתשובה, שהקב"ה אמר לו לסרב לשליחות זו. בלק מנסה בפעם השנייה לשלוח נציגות יותר מכובדת לבלעם והפעם הקב"ה מרשה לו ללכת עמהם, אך הקב"ה אומר לו: את מה שאגיד לך לדבר, אותו תדבר. הקב"ה שם בפיו ברכות לעם ישראל ולא קללות כמבוקשו של בלק. אחת הברכות היפות והמרגשות ביותר זה הפסוק המצוטט בראש דברנו. רש"י מסביר את תחילת הפסוק, שפתחי האוהלים של ישראל אינם מכוונים אחד כנגד השני. הסיבה שהאוהלים בנויים כך, מפני שישראל צנועים ואינם רוצים שאיש יראה באוהלו של חברו.
לעומת זה, אנו קוראים בסופה של פרשתנו שבני ישראל זונים עם בנות מואב ועובדים לבעל פעור שהיא עבודה זרה של בני מואב. עקב כך יש חרון אף ה' בישראל.
אני למד משני הסיפורים הללו, שצריך להגיב את התגובה המתאימה לכל עת ובכל מצב. ברכות בלעם לישראל, היו בעת שישראל חנו מול מואב והייתה סכנת מלחמה. בסיפור השני, בני ישראל זונים עם בנות מואב ועובדים לבעל. במצב זה הקב"ה מעניש את ישראל.
שנזכה בע"ה להגיב את התגובה המתאימה לכל עת ובכל מצב.
מצפה לתגובה
שבת שלום
שאול ענבר