פרשת בהר: יש בעל בית אחד בעולם

"כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹ-הֵיכֶם" (ויקרא כה,כה)
פרשת השבוע עוסקת בשנת השמיטה ובשנת היובל. אנו מצווים בכל שבע שנים להפסיק לעבוד בשדה וכל עבודה חקלאית והעבדים אשר עבדו אצל אדוניהם יוצאים לחופשי. אחרי שבע שמיטות בשנת החמישים, שהיא שנת היובל. בשנה זו השדות חוזרות לבעליהם והעבדים משתחררים. עבדים אשר עבדו אצל אדוניהם ולא רצו לצאת בשנת השמיטה נשארים משועבדים עד שנת היובל. שנת היובל היא שנה לאחר שבע שנות שמיטה. בשנה זו משתחררים אפילו העבדים שחפצו להישאר אצל אדוניהם בסוף שנת השמיטה. הסיבה שהכול חוזר למקומו והעבדים יוצאים לחופשי, היא כפי שכתוב בפסוק שציטטנו למעלה. הפסוק אומר לנו שאנחנו עבדים רק של הקב"ה, לכן אנחנו מצווים לשחרר עבדים ובכך נדע שאין אדונים המעבידים עבדים, אלא יש אדון אחד לעולם שהוא הקב"ה ואנחנו עבדים רק של הקב"ה. באופן הזה אפשר להבין מדוע השדות חוזרות לבעליהם. הסיבה היא להורות שאין לנו בעלות על דבר בעולם והכל שייך לקב"ה.
הפרשה הזו מלמדת אותי שני דברים שיש להם השלכות גם לאנשים עם מוגבלויות
א. כאשר אנו סועדים אדם, אנו צריכים לא לקבל החלטות עבורו ואנו צריכים להקשיב לרצונותיו. עלינו לזכור שאנו לא הבעלים על האדם שאנו סועדים.
ב. האדם הנסעד צריך לזכור, שלמרות שהוא נסעד עדיין יש לו דעה צלולה ויכולת קבלת החלטות באופן עצמאי ועליו לעמוד על כך שהחלטותיו ורצונותיו במלואם.
שני הדברים האלו האמורים בהתאם ליכולת הנסעד לפקח על החלטותיו ורצונותיו.
שנזכה בע"ה ליישם דברים אלה וכך נכיר שיש בעל הבית אחד בעולם.
מוזמנים להגיב
שבת שלום
שאול ענבר

השאר תגובה